שלום לכולם!
ביומיים האחרונים ראינו איך נבחרת הגברים שלנו בטניס התפרקה מול נבחרת צרפת. שוב ושוב אנו רואים שמול נבחרות בסדר גודל של צרפת וספרד זה פשוט לא כוחות. אני שחקן טניס בעצמי, אמנם אני לא העתיד של הטניס הישראלי(אני מקווה...) אבל אני מתאמן כבר 8 שנים טניס, התחלתי בגיל 6, היום אני בן 14.5 ואני משתדל ללכת לכל אימון כל עוד זה לא יכול לפגוע בבריאותי(לדוגמא כאשר אני חולה או כאשר בחוץ אובך/חום בלתי נסבל). אני הלכתי בחגים, הלכתי ביום ההולדת שלי/של ההורים שלי ואני תמיד מנסה להשתפר. אבל מה לעשות, אני לא משהו, בלשון המעטה...
אבל אני רואה בקבוצת הטניס שלי שחקנים שיכולים להיות בקלות שחקנים טובים ואני שומע מחברים ומקורבים על שיש שחקנים במועדון כזה או אחר, בבאר שבע או בארץ ש"משחקים טוב, מנצחים תחרויות, ממש שחקנים טובים!", כך לפי מי שמסופר. כמובן, לאחר מכן באים הקיטורים בסגנון "למה אתה לא כזה, אתה לא משקיע...." וכו'
אני אומר לכם מעדות שלי ומקריאת כתבות באתרים הכי פופולאריים, להיות שחקן טניס בישראל זה לא "סקסי". עד לגיל 10-11 נאלצתי תמיד להסביר למורה חדש בבית ספר או למישהו ששאל אותי לאיזה חוגים אני הולך שאני הולך לטניס ותמיד נוספה ההערה של "אבל טניס גדול,לא שולחן,כן?", בשנים האחרונות יש לציין, המצב בהחלט השתפר ואני רואה יותר ילדים קטנים בגילאי 6-7 באים ומתאמנים. כאשר אני הייתי בגיל הילדים הללו, בקבוצה שלי היו 5-6 שחקנים וכאלו קבוצות, במקרה הטוב, היו שתיים. חבר טוב שלי, תמיד שאל אותי "למה אתה הולך לזה? תלך לכדורגל, לשחייה, למה לטניס?", מיותר לציין, שלפני שנתיים הוא בעצמו הלך לטניס.
אני, כנראה, בעוד שנה-שנתיים יפסיק לשחק וישאר טניסאי חובבני, ואני לא מקטר, אני שמח גם מזה. כדורגל אף פעם לא שיחקתי טוב וכל שער דרדל'ה שכבשתי או כובש בשיעור ספורט אני חוגג כאילו שאני כובש בגמר ליגת האלופות. אז בגיל צעיר כבר הלכתי לטניס ועכשיו אני משחק סביר בהחלט, לפעמים אף מנצח משחקונים שנערכים במהלך אימונים ובמשחקי זוגות אני חייב להודות שאני די טוב והמאמן לא פעם מחמיא לי .
אני רוצה ששחקנים שהם באמת טובים, שחקנים אטלתיים, חזקים, מהירים ובעלי קורדינציה טובה יחשבו על אולי להיות שחקן טניס. כאן, גם צריכה להיות בו השקעה.
בארץ משקיעים רק בשחקנים שכבר ניצחו משהו או שבא מומחה בינלאומי ואמר שהוא בעל פוטנציאל גדול להיות לפחות דודי סלע הבא, העתיד של הטניס הישראלי. ככה זה צריך להיות, אבל מה עם הצעד הבא?
ישי אוליאל, הילד המדהים שניצח בטורניר האורנג' בול הגדול, אליפות העולם לילדים עד גיל 13 שבו ניצחו שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר כאשר היו בתחילת דרכם כגון אנדי מארי. אני כשחקן טניס, מצדיע לו מכל הלב. אמה מה? המאמן שלו ז'אן פוצ'טאר אימן אותו עד לפני שנתיים בהתנדבות ורק לאחר מכן הם מצאו ספונסר שהוא יהודי אמריקאי שהחליט להשקיע בו. ישי, כנראה באמת יהיה שחקן טוב, אבל לכסף זה לא יתורגם.
שחקני טניס ישראלים צעירים נאלצים לממן לעצמם את כל הנסיעות לתחרויות. תחרויות אלה יכולות לשפר אותם, להעלות את דירוגם, לפתוח להם דלתות לטורנירים ברמה יותר גבוה. אבל למה להשקיע בהם? הם יממנו לעצמם טיסות ליעדים שהם לא ליוון או לטורקיה ואפילו לא לגרמניה,צרפת או אנגליה. הם יממנו לעצמם נסיעות לתאילנד, להודו, לאוזבקיסטן ואפילו לברזיל או ונצואלה. ולאן הם נוסעים? לטורנירים שבמקרה הטוב יזכו אותם בכסף שיממן להם את הכרטיס טיסה והאכסנייה/מלון מתפרק שהם ישהו בו. אלו הם חייו של שחקן טניס שלא נמצא בטופ 200 של הדירוג העולמי.
כמה כאלו יש בישראל? מספיק להסתכל על הטופ 5 של ישראל בדירוג העולמי בגברים:
דודי סלע במקום 85
אמיר ווינטרוב במקום ה-184, מכובד ביותר
מי במקום השלישי אתם שואלים? שחקן בשם בר בוצר שנמצא במקום ה631 בדירוג העולמי ולאחריו נמצא שחקן בשם איגור סמילנסקי שבמקום ה-755 .לאחריהם עוד יש שחקנים שחלקם צעירים ואולי יעלו עוד בדירוג אך כרגע נמצעים במקום 854 ומטה.
אצל הנשים זה יותר אופטימי, אם אפשר לקרוא לזה כך ואחרי שחר פאר(מקום 83) ויוליה גלושקו(מקום 99) נמצאות עוד מספר שחקניות מבטיחות כמו קרן שלמה ודניס חזניוק הכשרונית שנמצאות במקומות 332 ו510(בהתאמה). דניס אף מיועדת להיות שחקנית בכירה בעידן שלאחר שחר פאר. אבל כל זה עדיין לא מספיק!
צריכים לשאוף לכך שלישראל לפחות יהיו 3-4 שחקנים ושחקניות ב400 המקומות הראשונים.
זה לא יהיה אסון עולמי אם יושקעו יותר כספים גם מהמדינה, גם מהטוטו וגם לעודד השקעה של אנשים פרטיים ואולי אולי בסופו של דבר נראה הישגים אמיתיים בטניס. הטניסאים הגדולים ביותר בעולם לא הלכו רק למרכז טניס 3 פעמים בשבוע, אלה נסעו למחנות טניס בארה"ב וספרד שבהם הם כל יום התאמנו שעתיים-שלוש עם שחקני עבר מפורסמים אימונים אישיים ולמדו בתוך המחנה. ממחנות כאלו יצאו שחקנים כגון מריה שראפובה, רפאל נדאל ואנדי מארי. כדוגמא למדינה שמשקיעה ניתן להביא את יפן, מדינה שבא לכל שחקן טניס מקצוען ניתן סכום כסף כדמי נסיעה והשתתפות בתחרויות וגם ניתנים מענקים על כל זכייה בטורניר וכך אנו עדים לשחקנים ושחקניות כמו קימיקו דטה קרום שבגיל 42(!) עדיין משחקת ולא פעם אף מגיעה לשלבים גבוהים בטורנירים מכובדים ביותר. להזכירכם ישראל ניצחה את יפן בגביע הדיוויס, אז אולי בישראל זה יעבוד אף טוב יותר. מצד שני, אולי לא.
שבוע טוב ונתראה בפעם הבאה,
טוני
ביומיים האחרונים ראינו איך נבחרת הגברים שלנו בטניס התפרקה מול נבחרת צרפת. שוב ושוב אנו רואים שמול נבחרות בסדר גודל של צרפת וספרד זה פשוט לא כוחות. אני שחקן טניס בעצמי, אמנם אני לא העתיד של הטניס הישראלי(אני מקווה...) אבל אני מתאמן כבר 8 שנים טניס, התחלתי בגיל 6, היום אני בן 14.5 ואני משתדל ללכת לכל אימון כל עוד זה לא יכול לפגוע בבריאותי(לדוגמא כאשר אני חולה או כאשר בחוץ אובך/חום בלתי נסבל). אני הלכתי בחגים, הלכתי ביום ההולדת שלי/של ההורים שלי ואני תמיד מנסה להשתפר. אבל מה לעשות, אני לא משהו, בלשון המעטה...
אבל אני רואה בקבוצת הטניס שלי שחקנים שיכולים להיות בקלות שחקנים טובים ואני שומע מחברים ומקורבים על שיש שחקנים במועדון כזה או אחר, בבאר שבע או בארץ ש"משחקים טוב, מנצחים תחרויות, ממש שחקנים טובים!", כך לפי מי שמסופר. כמובן, לאחר מכן באים הקיטורים בסגנון "למה אתה לא כזה, אתה לא משקיע...." וכו'
אני אומר לכם מעדות שלי ומקריאת כתבות באתרים הכי פופולאריים, להיות שחקן טניס בישראל זה לא "סקסי". עד לגיל 10-11 נאלצתי תמיד להסביר למורה חדש בבית ספר או למישהו ששאל אותי לאיזה חוגים אני הולך שאני הולך לטניס ותמיד נוספה ההערה של "אבל טניס גדול,לא שולחן,כן?", בשנים האחרונות יש לציין, המצב בהחלט השתפר ואני רואה יותר ילדים קטנים בגילאי 6-7 באים ומתאמנים. כאשר אני הייתי בגיל הילדים הללו, בקבוצה שלי היו 5-6 שחקנים וכאלו קבוצות, במקרה הטוב, היו שתיים. חבר טוב שלי, תמיד שאל אותי "למה אתה הולך לזה? תלך לכדורגל, לשחייה, למה לטניס?", מיותר לציין, שלפני שנתיים הוא בעצמו הלך לטניס.
אני, כנראה, בעוד שנה-שנתיים יפסיק לשחק וישאר טניסאי חובבני, ואני לא מקטר, אני שמח גם מזה. כדורגל אף פעם לא שיחקתי טוב וכל שער דרדל'ה שכבשתי או כובש בשיעור ספורט אני חוגג כאילו שאני כובש בגמר ליגת האלופות. אז בגיל צעיר כבר הלכתי לטניס ועכשיו אני משחק סביר בהחלט, לפעמים אף מנצח משחקונים שנערכים במהלך אימונים ובמשחקי זוגות אני חייב להודות שאני די טוב והמאמן לא פעם מחמיא לי .
אני רוצה ששחקנים שהם באמת טובים, שחקנים אטלתיים, חזקים, מהירים ובעלי קורדינציה טובה יחשבו על אולי להיות שחקן טניס. כאן, גם צריכה להיות בו השקעה.
בארץ משקיעים רק בשחקנים שכבר ניצחו משהו או שבא מומחה בינלאומי ואמר שהוא בעל פוטנציאל גדול להיות לפחות דודי סלע הבא, העתיד של הטניס הישראלי. ככה זה צריך להיות, אבל מה עם הצעד הבא?
ישי אוליאל, הילד המדהים שניצח בטורניר האורנג' בול הגדול, אליפות העולם לילדים עד גיל 13 שבו ניצחו שחקנים מהרמה הגבוהה ביותר כאשר היו בתחילת דרכם כגון אנדי מארי. אני כשחקן טניס, מצדיע לו מכל הלב. אמה מה? המאמן שלו ז'אן פוצ'טאר אימן אותו עד לפני שנתיים בהתנדבות ורק לאחר מכן הם מצאו ספונסר שהוא יהודי אמריקאי שהחליט להשקיע בו. ישי, כנראה באמת יהיה שחקן טוב, אבל לכסף זה לא יתורגם.
שחקני טניס ישראלים צעירים נאלצים לממן לעצמם את כל הנסיעות לתחרויות. תחרויות אלה יכולות לשפר אותם, להעלות את דירוגם, לפתוח להם דלתות לטורנירים ברמה יותר גבוה. אבל למה להשקיע בהם? הם יממנו לעצמם טיסות ליעדים שהם לא ליוון או לטורקיה ואפילו לא לגרמניה,צרפת או אנגליה. הם יממנו לעצמם נסיעות לתאילנד, להודו, לאוזבקיסטן ואפילו לברזיל או ונצואלה. ולאן הם נוסעים? לטורנירים שבמקרה הטוב יזכו אותם בכסף שיממן להם את הכרטיס טיסה והאכסנייה/מלון מתפרק שהם ישהו בו. אלו הם חייו של שחקן טניס שלא נמצא בטופ 200 של הדירוג העולמי.
כמה כאלו יש בישראל? מספיק להסתכל על הטופ 5 של ישראל בדירוג העולמי בגברים:
דודי סלע במקום 85
אמיר ווינטרוב במקום ה-184, מכובד ביותר
מי במקום השלישי אתם שואלים? שחקן בשם בר בוצר שנמצא במקום ה631 בדירוג העולמי ולאחריו נמצא שחקן בשם איגור סמילנסקי שבמקום ה-755 .לאחריהם עוד יש שחקנים שחלקם צעירים ואולי יעלו עוד בדירוג אך כרגע נמצעים במקום 854 ומטה.
אצל הנשים זה יותר אופטימי, אם אפשר לקרוא לזה כך ואחרי שחר פאר(מקום 83) ויוליה גלושקו(מקום 99) נמצאות עוד מספר שחקניות מבטיחות כמו קרן שלמה ודניס חזניוק הכשרונית שנמצאות במקומות 332 ו510(בהתאמה). דניס אף מיועדת להיות שחקנית בכירה בעידן שלאחר שחר פאר. אבל כל זה עדיין לא מספיק!
צריכים לשאוף לכך שלישראל לפחות יהיו 3-4 שחקנים ושחקניות ב400 המקומות הראשונים.
זה לא יהיה אסון עולמי אם יושקעו יותר כספים גם מהמדינה, גם מהטוטו וגם לעודד השקעה של אנשים פרטיים ואולי אולי בסופו של דבר נראה הישגים אמיתיים בטניס. הטניסאים הגדולים ביותר בעולם לא הלכו רק למרכז טניס 3 פעמים בשבוע, אלה נסעו למחנות טניס בארה"ב וספרד שבהם הם כל יום התאמנו שעתיים-שלוש עם שחקני עבר מפורסמים אימונים אישיים ולמדו בתוך המחנה. ממחנות כאלו יצאו שחקנים כגון מריה שראפובה, רפאל נדאל ואנדי מארי. כדוגמא למדינה שמשקיעה ניתן להביא את יפן, מדינה שבא לכל שחקן טניס מקצוען ניתן סכום כסף כדמי נסיעה והשתתפות בתחרויות וגם ניתנים מענקים על כל זכייה בטורניר וכך אנו עדים לשחקנים ושחקניות כמו קימיקו דטה קרום שבגיל 42(!) עדיין משחקת ולא פעם אף מגיעה לשלבים גבוהים בטורנירים מכובדים ביותר. להזכירכם ישראל ניצחה את יפן בגביע הדיוויס, אז אולי בישראל זה יעבוד אף טוב יותר. מצד שני, אולי לא.
שבוע טוב ונתראה בפעם הבאה,
טוני
