השלמות הגרמנית ניצחה את החגיגה הלאטינית

שלום לכולם!

אתמול עיני העולם כולו היו נשואות לכיוונו של איצטדיון המראקנה. אחד האצטדיונים הגדולים והמפורסמים בעולם אירח את גמר המונדיאל בין גרמניה לארגנטינה. אפילו שכנינו העוינים מעזה הפסיקו את הירי כמעט לגמרי בזמן המשחק. אחוז הרייטינג של המשחק הגיע עד לרמות של 40% בטלוויזיה הישראלית. כל העולם כולו צפה אתמול איך השלמות הגרמנית ניצחה את החגיגה הלאטינית.
לכאורה, זה היה משחק משעמם בחלקים רבים ממנו, עם הנעת כדור במרכז המגרש בלי הגעה להזדמנויות משמעותיות של שתי הנבחרות ולעיתים אף נדמה היה שארגנטינה תנצח, אבל לי לא היה ולו שמץ של ספק שגרמניה תנצח. אני עכשיו אגיד לכם למה. התרבות של השחקנים הגרמניים לא, התרבות של השלמות, של לעשות הכל פרפקט לעולם לא יגבר על התרבות הלאטינית, הספרדית, שבה מתאפיינות הנבחרות בדרום אמריקה.
בערבית קיים פתגם שאומר "יום דבש, יום בצל", זה בדיוק מתאר את הנבחרות הלאטיניות. יום אחד ישחקו לך משחק מדהים(כמו ששיחקה ארגנטינה אתמול), יום אחד ישחקו משחק מחריד שבמשחק מול נבחרת חזקה כמו הולנד או גרמניה, יכול להיגמר בתבוסה משפילה של 5:1 או 7:1 כמו שראינו מברזיל וספרד. הסיכוי שדבר כזה יקרה לקבוצות או נבחרות גרמניות הוא סיכוי הרבה יותר נמוך וכן היו כבר תבוסות כמו התבוסה של באיירן בחצי גמר ליגת האלופות או כמו ההפסד של גרמניה לאיטליה ביורו 2012 אבל כל תצוגה כזאת מתקבלת בטראומה ובניסיון לשפר לרמה כזאת, שזה לא יחזור על עצמו שוב. חשוב גם לציין שבאיירן הפסידה לריאל כאשר על הקווים שלה עומד מאמן ספרדי(פפ גאוורדיולה) שניסה להנחיל לבאיירן את שיטת המשחק הספרדית שכל כך הצליחה בברצלונה, הטיקי-טאקה. כמובן שלבונדסליגה זה יותר מהספיק אבל זה גם הספיק מפני שבאיירן היא ברמת השחקנים רמה אחת מעל רוב קבוצות הבונדסליגה ובמיוחד באיירן של עונת 2013/2014. בברצלונה פפ גאוורדיולה היה גאון, מאמן צעיר שהתאים לקבוצת כוכבים כמו בארסה את שיטת המשחק המתאימה לה הכי טוב. אבל כשהוא עזב, ראינו ששום מאמן אחר, לא טיטו ז"ל ולא טאטא לא הצליחו להנחיל את השיטה להצליח איתה כמו פפ.
ועכשיו על גרמניה ועל התרבות הגרמנית. הגרמנים הם עם מעניין שהרצון לשלמות שלו, הרצון שהכל יהיה מעולה, מתבטא לרוב באופן חיובי למדי ואת זה אנו רואים במכוניות היוקרה שעדיין מיוצרות בגרמניה(מרצדס וב.מ.וו) ובמכוניות שייצורו בעבר בגרמניה שהיו עשויות מברזל חזק, עבה וכבד שאם היה מתנגש במכונית אסיאתית זולה כמו מזדה, הוא לא היה משאיר ממנה זכר. עוד דוגמאות אנחנו רואים בטלוויזיות, בתרופות ובעצם בכל דבר שבו מתפארת התעשייה הגרמנית. מדוע אמרתי לרוב? כי לפעמים הפרפקציוניזם הגרמני גורם לכך שאנשים רבים רואים בהם מעט סנובים, אנשים לא נעימים, קשים וזה לפעמים יכול לפגוע. אך כפי שאנחנו רואים, כמה ששאר עמי אירופה לא מרגישים חוסר נעימות לעיתים מהגרמנים, אנו רואים שהם פונים אליהם לעזרה כלכלית והכלכלה של גרמניה היא הכלכלה היציבה והחזקה באירופה ואחת החזקות בעולם. כל בן אדם בגרמניה הוא אוהב לעבוד ותרבות ה"סייסטה" של ספרד או צרפת לא קיימים שם.
ואיך זה מתבטא בספורט אתם שואלים? הגרמנים מאמנים ומחנכים את הילדים בחוגי הספורט השונים ובמיוחד בכדורגל למשמעת ולעבודת צוות וקבוצתיות. בנבחרות גרמניה אף פעם לא היה ולא יהיה שחקן אחד שהוא הטוב ביותר, "סופרסטאר" כמו מסי, קריסטיאנו רונאלדו או ניימאר בנבחרות שלהם. לא יהיה מצב שאם תוציא שחקן כלשהו, לא משנה באיזו עמדה, זה יגרום לנבחרת הגרמנית לשחק הרבה פחות טוב ממה שהם שיחקו איתו. אם תוציאו את רונאלדו מפורטוגל, תקבלו נבחרת אפורה וחלשה, שישראל הייתה אמורה לעבור אותה במוקדמות המונדיאל. כאשר ניימאר נפצע מתיקול ברוטאלי של קמילו זוניגה מקולומביה, ברזיל הפסידה 10:1 בסיכום של שני משחקים. עכשיו תשאלו את עצמכם האם זה היה קורה אם היו מוציאים מגרמניה את מיולר, אוזיל או אפילו ח'דירה? אתמול ראינו שבחצי השעה הראשונה עד שקראמר ,שהחליף את ח'דירה הפצוע , נפצע והוחלף בעצמו, גרמניה אמנם נראתה פחות טוב במעט, אבל זה הרבה בגלל ההגנה הדי חלשה שלה.
הישראלים אוהבים לכנות את זה "המכונה הגרמנית", אני אסכים עם כינוי זה. נבחרת גרמניה היא מכונה, היא לעולם לא תתקלקל, יחליפו לה שמן (כלומר שחקנים) ולפעמים יחליפו לה חלקים (את המאמן או את שיטת המשחק) אבל נבחרת גרמניה תמשיך לשחק טוב והיא לא תשחק עפ"י המצב רוח של השחקנים. היא תמיד תשחק טוב, גם אם לפעמים היא תחווה תקלות ותפסיד. גם ברמת הקבוצות אנו רואים זאת עם באיירן ודורטמונד שברוב המוחץ של המקרים ינצחו את יריבותיהן הבינלאומיות וזה גם מה שהופך את הבונדסליגה למעניינת ביותר בעולם  לדעתי. היא אולי לא הכי טובה, למרות שאישית אני חושב שכן, אבל היא הכי מעניינת זה בטוח וכל העולם צריך ללמוד איך לנהל נכון את הכדורגל ואיך לגרום לכך שבכל משחק כל האצטדיונים יהיו מלאים באוהדי כדורגל, משפחות של אמא אבא והילדים ואפילו קשישים שבאים לאצטדיון שיצפו במשחק מבלי שתהיה אלימות פיזית וכשהדבר הכי רע שיכול לקרות להם הוא שתישפך עליהם בירה שמניסיון(כבר שפכו עליי כשהייתי במשחק בקלן בבונדסליגה), ביום שהוא לא קר זה אף תורם לאווירה ולחוויית הצפייה. 
אני מאושר שגרמניה זכתה בגביע העולם ואני מקווה שהפעם הבאה תהיה בעוד קצת פחות מ24 שנים כי לתרבות הגרמנית בפרט ולאנשים חובבי הכדורגל ברחבי העולם בכלל מגיע שגרמניה תראה עוד הרבה משחקים את היכולות הפנומנאליות שלה. כישראלי וכחובב של הכדורגל בישראל, אני גם מאושר שההתאחדות הישראלית החליטה לשתף פעולה עם הגרמנית ולמנות מאמן גרמני לשחקנים הצעירים שלנו, אני בטוח שלכדורגל ולכדורגלן הישראלי זה רק יועיל אם קצת מהמשמעת הגרמנית ומעבודת הצוות תעבור אליהם, אולי אולי זה יוביל אותנו להצלחות.
עד הפעם הבאה, בתקווה שיהיה שקט יותר, שלכם ,
העכבר הבאר שבעי

סיכום שנה ראשונה בתיכון

שלום לכולם!!!

שוב עבר זמן מה מאז שלא כתבתי ואני חייב לציין שהפוסט הקודם שלי היה מאוד פופולארי, במיוחד בזכות זה שיש לי עמוד פייסבוק שפתחתי רק בשנה האחרונה וכמובן גם מפני שהנושא היה חשוב לליבם של אנשים רבים. היום אני כותב לכם כאשר רק כשבוע אחרי שסיימתי את כל הבגרויות והחלטתי לסכם את השנה הראשונה שהייתה לי בתיכון.

אז ב27 באוגוסט של 2013 עליתי לכיתה חדשה, לא משהו שאני לא רגיל אליו בהתחשב בזה שזו הייתה כבר הפעם העשירית, אבל הפעם הייתה איזו הרגשה שונה, הרגשה של משהו שונה שמתחיל. התרגשות יהיה קשה לקרוא לזה , אבל אופטימיות, אולי אף ציפייה, בהחלט ובהחלט שכן. בכל זאת, כיתה י', הסוף רק בעוד 3 שנים וגם הבגרויות שיהיו בסוף השנה, הכל תרם לציפיה למשהו קצת שונה. אז בפעם הראשונה בעידן מקיף א' עברנו לחדר אחר בבית ספר, זה כבר רענון. מה גם שזו הייתה כיתה גדולה, כיתה של תלמידים רגילים ולא הכיתה הקטנטנה שבה היינו בחטיבת הבניים. גם המחנכת שלי השתנתה וכבר מהרגע הראשון הבנו ככיתה שזו תהיה מחנכת שתדאג לנו לכל צרכינו. דבר נוסף שקרה הוא שההרכב השתנה ויותר נכון, הצטמצם. נהיינו כיתה של 13 תלמידים וללא תלמידות כלל וכלל! אם זה נשמע לכם הזוי, אז קחו בחשבון שממהתחלה בכיתה היו שתי בנות שעזבו את הכיתה מסיבות כאלו ואחרות. מנפלאות מערכת החינוך הישראלית, אבל לא על זה באנו לדבר.

השנה התחילה למעשה בחופשה, כי חגי תשרי היו כמעט מיד אחרי סיום החופש. אז הלימודים האמיתיים החלו רק באוקטובר ואז הבנו שבהבדל משנים קודמות, כיתה י' דורשת כבר רצינות ואלו כבר לימודים יותר אינטנסיביים יותר. פרק הזמן הקצר שביליתי בהגברת פיזיקה(כ4 חודשים) אחרי שעברתי אליה ממגמת ביולוגיה גרם לי להבין למה לא בחרתי בפיזיקה מלכתחילה ולכן חזרתי לקראת סוף השנה לביולוגיה. התוודתי גם לסיוט שעובר כל תלמיד 5 יח' מתמטיקה שנקרא בני גורן וגם גיליתי את מה שעושים כאשר לא מספיקים ללמוד את החומר ויש בגרות בעוד כחודש: מרתונים. אז כפי שהבנתם, כבר בשנה הראשונה בתיכון חוויתי את כל החוויות הלימודיות שחווה כל תלמיד תיכון בעולם בכלל ובמיוחד ובמיוחד בישראל.

אבל היו גם הרבה חוויות חיוביות שאני בהחלט אזכור אותן לעוד הרבה זמן. ב 16 בפברואר לדוגמא, נסענו 3 כיתות המחוננים של שכבות ט', י' ויא' (אחת בכל שכבה), לטיול לירושלים. בטיול שמענו גם על עברה הרחוק של העיר כאשר טיילנו מתחת אדמה, בטיול מסביב לחומות של ירושלים העתיקה וגם על העבר הקצת יותר קרוב אלינו, זה של השכונות הראשונות שקמו בתוך ומחוץ לחומות ועל ההווי החברתי הירושלמי במאה שעברה. בנוסף, זה תרם לגיבוש הדי רעוע של הכיתה שלנו ועזר לנו ליצור קשר בין כיתות המחוננים.

חוויה נוספת הייתה כאשר נסענו, כיתת הביוטכנולוגים ליקב בנימינה ולמפעל שטראוס. אנחנו הכרנו את אופן הייצור של היין ושל מוצרי החלב ובמפעל שטראוס גם זכינו לאכול, לגמרי בחינם, את מיטב המעדנים של מחלבת שטראוס. זו הייתה חוויה מעניינת ומלמדת. מפני שנכנסנו אל תוך פס הייצור של מוצרי החלב, היינו צריכים ללבוש את החליפות המיוחדות ואת כיסויי השיער.



יקב בנימינה

על רקע המכולות של מחלבת שטראוס

אירועים קטנים ששווים אזכור :
 

• ב15 למאי עשינו את הבגרות הראשונה של רובנו בחיים והבגרות הכיתתית הראשונה. אני חייב להודות שזו הייתה חוויה והתרגשות קלה אחזה בחלק מחברי כיתתי אבל עברנו אותה בשלום.
• ב 28 בפברואר אספה הכיתה שלנו משלוח מנות כיתתי שאותו תרמנו לחיילים. כל אחד תרם את חלקו ושלחנו משלוח מנות של כולנו.
• ביום ראשון ה15 ביוני, חגגנו כל הכיתה את סיום השנה בכך שראינו בהקרנה כיתתית את הסרט על סטיב ג'ובס ובכך שהזמנו פיצות שמהם נהננו .

אז כך הייתה שנת הלימודים שלי, אלו היו האירועים המרכזיים שאותם אני העברתי עם חברי כיתתי וחבריי להגברת ביוטכנולוגיה. אני נהניתי מאוד מהאירועים הללו ואני כבר מצפה לשנה הבאה.

ובינתיים עד לפעם הבאה שאכתוב, מבטיח שזה יהיה בקרוב מאוד,
שלכם, טוני




מערכת החינוך ממבטו של תלמיד

שלום לכולם!

לאחר זמן רב שלא כתבתי בבלוג שלי, למרות שעלו פה ושם רעיונות שלבסוף לא עלו על הכתב, חשוב לי לדבר ולכתוב על נושא שמאוד חשוב לכולנו ובמיוחד לי כתלמיד מערכת החינוך הישראלית.

לפני כשבועיים עלה שר החינוך, ח"כ שי פירון והציג את התוכנית הגרנדיוזית של משרד החינוך, אותה הם שמו תחת הכותרת הלא פחות גרנדיוזית "ישראל עולה כיתה". הרפורמה הזאת נשמעת כמו חלומו הרטוב של כל מי שרוצה בטובתה של מערכת החינוך בישראל. צמצום בגרויות, ביטול הפסיכומטרי, התנדבות במשך 3 שנים, השקעת תקציבים מה לא? פשוט כל דבר שניתן לשפר במערכת החינוך בישראל הוא הציג אך משום מה היה עוד שינוי שמשרד החינוך מתכוון לערוך והוא ביטול ספרי הלימוד! יש! סוף סוף תלמידי ישראל לא יצאו מבתי הספר עם כאבי גב וצוואר כתוצאה מסחיבת תיקים במשקל של כמעט 10 ק"ג מדי יום והשקעה עצומה של ההורים בתיקים שיהיו כמה שיותר אורתופדיים ונוחים לגב. אנחנו מדברים על השקעות של החל מ 100 וכלי ב500 ש"ח המשולמים על תיק בודד.  הכל אמור להיות מיושם החל מהשנה הבאה, או כך לפחות מבטיחים במשרד החינוך. כאן חשוב להדגיש שזו התוכנית, זה הרעיון, זה מה שאמור להיות. הרשו לי כאן להטיל ספק. החל משנות ה-90 בישראל היו שרי חינוך יומרניים יותר, כגון זבולון המר ז"ל שרצה לצמצם את מספר הבגרויות ל-4 מבחנים בלבד, ויומרניים פחות, כגון יולי תמיר וגדעון סער שהציגו את "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", כידוע אמנם חלק מהתוכניות והרפורמות יושמו אך אפילו אם ניקח את שתי התוכניות של האחרונות, מידת הצלחתן ותרומתן עדיין נתונה בספק ונמצאת תת וויכוח עז  בין ארגוני המורים השונים. הארגונים הללו גם מאיימים לשבות במחאה על אי-יישומן של התוכניות ובשל הבלבול שנגרם כתוצאה מזה שיש שתי תוכנות. אני אישית נפגעתי כי בגלל הרפורמה הזאת, על המורה שלנו למתמטיקה נאסר ללמד אותנו והוכנסנו לקבוצה שיצרה צפיפות של 36 תלמידים בכיתה אחת של 5 יח' מתמטיקה. אך זו כבר השמנת ואני לא ארחיב בנושא, כי אני רוצה לדבר על הדברים העיקריים, הבסיסיים שאני חושב שצריך לשנות במערכת החינוך:

1. השאלה היא לא רק בכמות אלה גם בעיתוי

בשיטה הנהוגה כיום בישראל ושהמחזור שלי, לפי משרד החינוך, נהיה האחרונים לעבור אותה, היא בגרויות שמתקיימות בכיתות י' עד יב' כאשר רוב רובן של הבגרויות מתקיימות דווקא בכיתה יא' והתלמיד הישראלי יסיים את רוב לימודיו כבר בחורף של כיתה יב'. בשיטה החדשה של משרד החינוך, המצב ישתפר מעט ויהיו בגרויות רק בכיתות יא' ויב'. כאשר הבגרויות בלשון והיסטוריה כך נראה יצומצמו למבחן אחד במקום שניים כפי שזה נהוג כיום. זוהי בהחלט בשורה חיובית לתלמידים במחזורים הבאים אחריי ואולי אף לכל מערכת החינוך שטירוף הבגרויות יתחיל בה רק בכיתה יא' אך לדעתי זה לא מספיק. לדעתי ולדעתם של מורים רבים שאני אף מכיר אותם אישית, הבגרויות אמורות להתקיים בשיטה שהן מתקיימות כיום במדינות רבות בעולם והיא קיום מן "מבחני הערכה סופית" המתקיימים בסוף הכיתה האחרונה. כלומר, אולי אף צריך להגדיל ולעשות מבחן אחד גדול במקצועות הליב"ה (מתמטיקה,עברית,אנגלית) ואולי אליהן להוסיף מספר מקצועות נוספים כגון היסטוריה, אזרחות וספרות ומקצועות ההגברה בכיתה יב', ניתן לחלק  לחורף וקיץ וכך לספק שנתיים שלמות בתיכון המוקדשות לא רק לשינון חומר אינסופי וניסיונות נואשים לזכור את כל הסיכומים והמושגים הנלמדים אלה גם ללמידה מעמיקה, לחקר, לניסיונות לסקרן את התלמידים בחומר הנלמד. המצב כיום, שבו שכבה יא' הופכת למרוץ נגד השעון במטרה להספיק את כל הומר עד לבחינת הבגרות, הוא לא רצוי ולא יוכל לתרום להתעניינות שלנו כתלמידים במה שמלמדים אותנו. במקרי קיצון, אולי ניתן לקיים בכיתה יא' את מבחני הבגרות שאת החומר אליהן ניתן ללמד ברוגע עד לסוף כיתה יא', במשך שנתיים שלמות, כך שלא יעמיסו עלינו יותר מדי ושכיתה יא' לא תהיה כאמור, מרוץ נגד הזמן.

2. לשנות את השיטה בה מלמדים את מקצוע האזרחות

זהו נושא שלדעתי חשוב מאוד לדבר עליו. בזמן האחרון אנו עדים למספר מקרים שבהם יש מחלוקות עמוקות בקשר לחומרים הנלמדים במקצוע האזרחות. אכן, אזרחות זהו מקצוע הכי "פגיע", בכוונה לכך ששינוי השלטון הנהוג כיום במדינה יכול להשפיע ישירות על הדרך בה ילמדו אזרחות. אני איני לומד אזרחות בכיתה י' ואולי אף טוב שכך. אזרחות זהו מקצוע שבו מספרים לתושבים לעתיד של המדינה, לכוח העובד העתידי של המדינה, לבוחרים החדשים שבעוד מספר שנים יוכלו להביע את דעתם ולהשפיע בבחירות, הן לראשות המדינה והן לראשות הרשויות המקומיות. אחת העובדות המצערות ביותר שידועות לנו לצערי, היא שהצעירים, שמבוגרים ממני בשנתיים או אולי קצת יותר, לא מבטאים את דעתם ושיעור ההצבעה בקרב צעירים בני 18 או קצת יותר הוא נמוך. זה מצער מאוד, בני הנוער והצעירים כמוני, שבגילאים הללו אמורים לגבש דעה כלשהי ולרוב גם מגבשים, פשוט חושבים שלהצביע בבחירות זה לא מספיק חשוב בשבילם ואינם מצביעים. איך זה קשור לאזרחות אתם שואלים? ובכן לדעתי צריך לחייב מורים לאזרחות ללמד על שיטת הבחירות בעזרת ניהול וויכוח ודיון בכיתה, שבו מציגים את כל הדעות הקיימות , למעט האלו שהן גזעניות/קיצוניות לשני הכיוונים. צריך הסבר מעמיק על שיטת הממשל, על איך נקבעים מספר המנדטים בכנסת ומי נכנס אליה, לדון על הזכויות שמגיעות לכל אזרח בישראל וכן, גם לדבר על הסכסוך הישראלי-ערבי, רב התרבותיות הקיימת במדינתנו, הן הפנים-יהודית והן הלאומים הקיימים במדינה. כי הלימוד הטוב ביותר הוא דרך התנסות, דרך להבין במציאות את כל הנושאים הנלמדים ולא לכתוב מחברות שלמות מלאות בסיכומים שמשוננים לקראת הבגרות ונשכחים מיד אחריה.

2.1 להסיר את נייר הדבק מהפה של המורים 

כהמשך די ישיר לפסקה הקודמת, לדעתי צריך לאפשר למורים ובמיוחד למורים להיסטוריה ואזרחות להביע את דעתם. בלי הטפה, בלי ניסיונות לשכנע למה דעתם נכונה, אבל גם בלי שתיקה. לדעתי, הדבר הגרוע ביותר זה שהמורה אומר "אסור לי להגיד את דעתי", כל נער בגילי כבר אמור לגבש דעה ראשונית שהיא בוגרת, דעה של מה נכון ומה לא נכון. צר לי לשמוע את חבריי מביעים דעות שהן לא יותר מאינפנטיליות, שטחיות ואף מונעות יותר מאמוציות מאשר מהבנת המציאות. צר לי לשמוע תלמידים בשכבת גילי אומר אמירות בסגנון " בוא נהרוג את כל הערבים!" , "בוא נזרוק את עזה לים!" או אמירות בסגנון הזה. אלו אמירות אמוציונליות, שלפעמים ובמקרים מסוימים(פגיעה נפשית כתוצאה מנפילת טילים, פגיעה בקרובי משפחה כתוצאה מהסכסוך...) אני אבין אותם, אבל לשמחתנו רובנו הם לא המקרים הללו ולכן דיון וויכוח בשיעורי אזרחות והצגת המצב הקיים והדעות שקיימות זה משהו שהוא חובה ולא יוזמה של מורה מסוים. 

לפני מספר ימים התעוררה סערה בעקבות מקרה שקרה בבית ספר מרשת "אורט" בקריית מוצקין. מורה לאזרחות, אשר היה מסוכסך עם תלמידה כלשהי, פוטר בגלל תלונה מהתלמידה על דעותיו של המורה. לטענתה של התלמידה, המורה אמר במהלך השיעור "ויוה פלסטין" והתנגד ל"כיבוש הישראלי" ובשל תלונה של אותה תלמידה זומן המורה לשימוע ופוטר! אם אכן זה מה שקרה, הרי שאכן המעשה של המורה הוא אינו נכון ויש לנזוף על התנהגות כזאת, כי כמו שאמרתי, דעות קיצוניות לשני הצדדים אינן מקובלות. אך הסיפור הסתעף כאשר תלמידי בית הספר יצאו להפגין וטענו שהמורה לא אמר מילים שכאלו ושיש לכבד את חופש הביטוי. אני שמתי לראות שהתלמידים הללו הביעו את דעתם, מכאן ניתן לראות שהמורה הוא לא כזה "שמאלן" כפי שטוענת תלמידתו ושבשיעורי אזרחות כאמור, המורה ביצע פעולה נכונה. לא אהבתי לראות את זה שח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, הידוע ככהניסט, שיבח את נערה על "אמיצותה" ועל "גבורתה" שנלחמת עבור א"י השלמה. התגובות לפוסט הזה שיבחו גם הן את הנערה ואת הוריה, שגם הם מצדם שיבחו את בתם האמיצה . בבתי הספר צריך להיות חופש ביטוי לשני הכיוונים וצריך לתת לכלל התלמידים בגילי להחליט מה הדעה שאיתם הם מסכימים כדי להצביע בבחירות לפי דעתם הכנה והאמיתית.

3. לבטל את המבחן ברמת 3 יח' באנגלית

אני לא רוצה לפגוע באף אחד מקוראיי אך לדעתי צריך לבטל את הדבר שנקרא 3 יח' אנגלית. בעולם שבו אנו חיים, בכפר הגלובאלי שבו כולנו חיים, אין זכות קיום לבן אדם שאין לו ידע של השפה האנגלית. לצערנו, ישראל הינה מדינה קטנה ולא קיימות בה יותר מדי אפשרויות כדי להצליח בה בלי לצאת ללמוד/להרוויח כסף/ לשווק את המוצר בחו"ל. בישראל אין גם מספיק ספרות מדעית מהסיבות הטבעיות ביותר שהמחקר והכתיבה המדעית בשפה העברית קיימת רק כ-60 שנה. זוהי אולי תקופה ארוכה שבה מתגשם החלום שלנו ואנו חיים במדינה יהודית משל עצמנו, אך זוהי תקופה קטנה מדי על מנת שיהיה מאגר של ספרות ומחקרים מדעיים בשפה העברית. המדענים והחוקרים בכל תחומי המדע גם לא מעוניינים לכתוב בשפה העברית ויעדיפו תמיד לכתוב ולפרסם את עבודתם באנגלית על מנת שהעבודה/מאמר יוכלו להתפרסם מחוץ לגבולותיה של ישראל. אך כאשר ישנם אנשים אשר אינם לומדים אנגלית ברמה מספקת, אנו מקבלים אנשים שאינם יכולים לייצג את המדינה בכבוד, אינם יכולים לעזור לתייר שישאל אותם שאלה באנגלית  ואנשים אשר אינם יודעים את השפה האנגלית, אינם יכולים להגן על פעולותיה של מדינת ישראל ולהציג את הדעה שלנו, את הצד שלנו. בעולם המודרני, שבו תקשורת עם בן אדם מוץ לארץ אינה דורשת יותר מפתיחת חשבון פייסבוק, כל אדם שמכבד עצמו ובמיוחד במדינה כה קטנה וכאשר כל אדם כה חשוף לאפשרויות הרבות שקיימות בעולם הגדול , אנגלית זה מקצוע שאותו חייבים לדעת. מהסיבות הללו אני ממליץ למשרד החינוך לבטל לחלוטין או לפעול לצמצום עד לכדי מינימום של תלמידים המסיימים 3 יח' אנגלית. זה מהלך לטובת כולנו.

4. הקניית ערכים וכלים לחיים

אני יודע בדיוק מה יגידו אנשים רבים כרגע, שאני יוצא פה פופוליסט, שאני אומר דברים שהם ברורים ועדיין חשוב לי לומר את זה. בית ספר הוא מקום שבו בני הנוער מתקדמים בכל שלב וגיל בחייהם ומהתיכון נצא כולנו אל הצבא ואל חיינו הבוגרים. לכן, זה חשוב  מאוד שלבית הספר יהיה ערך מוסף, תרומה נוספת מלבד הציונים והחומר הנלמד. התיכון אמור להיות מקפצה והכנה לחיים הבוגרים וכזה הוא צריך להיות. מקום שממנו יוצאים אנשים בוגרים, שיהיו קצת מודעים למה מצפה להם בעתיד, באילו קשיים הם עלולים להיתקל בחיים הבוגרים, שידעו איך לנהל באופן הבסיסי ביותר את הכסף ובעיקר  שידעו מה הם רוצים מעצמם בעתיד. בלי זה, לתיכון לא תהיה שום משמעות מלבד תעודת הבגרות, שהיא חשובה אבל היא לא הכול.

 

לסיום, לדעתי המצב הוא לא אבוד. אם הוא ישקיע את הכסף הציבורי נכון, השר פירון יכול לעשות דברים טובים מאוד. אך בשביל לראות את התוצאות נצטרך להמתין זמן מה ולראות לא רק את החלומות אלה גם את התוצאות . עד אז, תקציב הפרסום של משרד החינוך ימשיך לגדול.

 

עד לפעם הבאה,

טוני