אירופה בבאר שבע? או חוויות ראשונות מאצטדיון טרנר (חלק א')

שלום לכולם!

הקדמה:

כפי ששמתם לב ככל הנראה הבלוג שלי נקרא העכבר הבאר שבעי שזה אומר ובכן, אני באר שבעי. כמו באר שבעי אמיתי אני גם אוהד של הפועל באר שבע, גאוות העיר, הנגב, הדרום או בעצם כל אחד שממוקם דרומית לקו גדרה...

אז אתמול לאחר שחיכינו כ4 שנים נפתח בעיר שלנו אצטדיון טוטו באר שבע ע"ש יעקב טרנר או כפי שהבאר שבעים הפשוטים קוראים לו "איצטרנר". כאוהד של הקבוצה שלא יכל להרשות לעצמו לבזות את עצמי ולהחשיב היפודרום ששתלו במרכז שלו דשא ונודע בשמו "וסרמיל" כאצטדיון, חיכיתי במשך זמן רב(מאז שהתחילו לתכנן אותו, כלומר בערך מתי שנולדתי) שיבנה האצטדיון החדש ועד אז הסתפקתי בללכת למשחק חשוב אחד או שניים במהלך השנה בהיפודרום המקומי. אין ספק מוסרמיל יישארו לי זיכרונות נחמדים יותר או פחות, בין אם זה משחק הכדורגל הראשון אי פעם שהלכתי אליו אי פעם ב2007 במסגרת רבע גמר גביע המדינה בין הפועל באר שבע להפועל תל אביב(הפסדנו בדקה ה112 ><), הליכה למשחקי הליגה הלאומית שאליהם קיבלנו בבית ספר כרטיס חינם, משחק העלייה האגדי מול רמה"ש שזו הייתה בערך הפעם היחידה ב10 השנים שקדמו לאז שהאצטדיון היה פחות או יותר "מלא", משחק ההישארות מול בית"ר ב2013 ועוד מיני זיכרונות שכאלו... אבל כל זה היה עם רגע שתמיד זכרנו ורצינו שיקרה "כשיבנו את האצטדיון החדש אני מקווה שאני אהיה עדיין חי ואנחנו נלך ביחד למשחק הראשון" אמר לי סבא שלי תמיד ועכשיו, הרגע הזה הגיע, סבא שלי (יבל"א) חי, האצטדיון נבנה אך למשחק הראשון הוא לא הגיע כי מנוי הוא לא עשה(אל תשאלו אותי למה).

 נכנסים לאיצטרנר

אז אתמול הגיע היום המיוחל, היום לו חיכינו כל הזמן הזה. סבא שלי, ברגע של ייאוש, החליט ללכת לאצטדיון כבר ב6 ולנסות לקנות מספסרים או כפי שהוא קורא להם "ספקולנטים" כרטיס. מיותר לציין שב6 וחצי כבר קיבלתי קריאה דחופה להגיע לאצטדיון כדי "לעזור לו". אז כך יצא שב7 בערב(המשחק התחיל ב9) מצאתי את עצמי מחוץ לאצטדיון, מנסה ביחד עם סבא שלי למצוא "ספקולנטים" שכאלו וכעבור כ10 דקות גם להיות מופתעים שבאצטדיון החדש אין כאלו. אז הסתפקנו בתמונה קטנה מחוץ לשער בו אני אשב ונפרדנו לשלום, הוא הסתפק בלראות בערוץ 1, אני בלראות את המשחק מהיציע.

לאחר שנפרדנו, אני נכנסתי לשער, בדיקה קצרה של הדברים, העברה של הברקוד שעל המנוי ואז עוד ניקוב פיזי של הכרטיס ונכנסים, עם כניסתי ללובי של היציע קיבלתי צעיף של האצטדיון ומיד התפניתי ללמצוא את הכניסה שאני מחפש. לאחר שמצאתי, עליתי בפעם הראשונה ונגלה בפניי האצטדיון, זה הרגע לו חיכינו, זה הרגע לו פיללו רבבות האוהדים של הפועל באר שבע.

לאט לאט עליתי במעלה המדרגות עד לשורה ה19, בה מצאתי את כיסא 92 והתיישבתי בו בפעם הראשונה. באותו הרגע הבנתי שזו לא הייתה טעות: בפניי נגלה כל המגרש, ראיתי כל חלק ממנו בצורה טובה, הכיסא היה נוח(יחסית לכיסא פלסטיק מתקפל) וגם הגג של האצטדיון הבטיח את זה שבעתות גשם אני לא ארטב, לפחות לא בעת הישיבה באצטדיון. נשארה לי שעה אז אני די התרכזתי בלכתוב ולשלוח תמונות למשפחה ולחברים, משימה לא פשוטה לכשעצמה כי הרשת הסלולארית לא ממש עמדה בלחץ והקליטה הסלולרית ואיתה גם הגלישה נעלמו כלא היו. חיפוש של רשתות וויפיי גילו לי שיש 3(!) רשתות של אינטרנט אלחוטי אבל נחשו מה? כולן מוצפנות ולא מיועדות לשימוש הקהל הרחב.

היה כבר את אליעד? וגם מי ישב איתי?

לאט לאט האצטדיון החל להתמלא ואיתו גם היציע שבו אני יושב ואני מתחיל ולהיכנס למתח מהשאלה הכי חשובה טרם פתיחת המשחק: מי יהיה זה שיתיישב לידי ויהיה בעצם האיש.ה שאיתו אני אחלוק את רגעי האושר והעצב ב17 משחקי הבית הבאים. עד שיבוא האדם המיוחל, מישהו שיושב 3 כיסאות מימיני ניגש ושואל אותי אם היה טקס הפתיחה עם אליעד וכל המכובדים, אני עונה בכנות שאני חושב שהיה כי ראיתי אנשים עם חליפות שהיו על הדשא(אה זה לא הם?). עוברות דקות ארוכות ומשמימות שבהן עולות בי המחשבות של למה לא שתיתי איזו פחית משקה אנרגיה כלשהו לפני שבאתי למשחק עד שסוף סוף מתקרבים שני בחורים ומתיישבים סמוך אליי, משאירים כיסא אחד שמפריד ביני לביניהם, סימן מעודד, אז גם מצטרף אליהם עוד אחד ומשמאל זה נראה כי מצבי טוב, לקראת 20:30 גם מצטרף הבחור מימין ומיד מושיט את ידו ולוחץ לי את היד. האצטדיון היה כבר מלא כמעט עד אפס מקום כבר אז וזה היה זמן מצוין לעלות את חתן השמחה, הלא הוא אליעד נחום כמובן אל הבמה ביחד עם צביקה הדר. אליעד, שהתפרסם בזכות שירו "מתוק כשמרלי" התחיל מיד עם הלהיט המפורסם תוך תקווה כנה שבאי האצטדיון, שכה ציפו לבואו לפני, גם ישירו איתו אך לא כך היה וברגעים שבהם הוא נתן לאצטדיון לשיר שררה שתיקה די מביכה בהתחשב לכך שאת שירתו שמעו כ16,000 איש, מסתבר שכולם מכירים אותו, אך לא ממש את שיריו.

יוצרים מחזה מרהיב(או מזכירים לא לגעת בפלקטים)

 

לאחר שאליעד ירד וסיים את המחזה היחסית מביך שלו הגיע הזמן לתפאורה שאנשים רבים השקיעו וחשבו ועבדו עליה. הכרוז חזר מספר פעמים לפני תחילת המשחק לא להזיז אותם ואני חייב לציין שאף אחד לא עשה זאת אך גם די התעלם מעצם קיומם של הפלקטים, רק לקראת רגע האמת האנשים התחילו בחצי פאניקה להוציא אותם מהמקום בו הם היו(על הכפל של המושב). הצופים (מלבד בודדים כמוני) גם החזיקו את עצמם מלא לצלם את המחזה. אני בכל זאת שלפתי עם יד ימין שלי את הנייד וצילמתי את מה שראיתי מהמושב שלי תוך שאני מחזיק את הפלקט עם יד שמאל. המחזה שאני יצרתי הוא כתובת Men In Red שהצטרפה לפלקט הפריסה המרשים שנפרס על כל היציע הדרומי והצביעה באדום לבן שנעשה ליציע המערבי. מחזה עוצמתי שגם הצטלם נפלא במצלמות הטלוויזיה. לאחר שגם נגזר הסרט על ידי ראש העיר שלנו שאחראי באופן אישי לבניית האצטדיון, רוביק דנילוביץ' וקודמו יעקב טרנר שעל שמו גם נקרא האצטדיון ובחברתו של השר סילבן שלום, באר שבעי במקור ואוהד הפועל באר שבע היה אפשר להתחיל במשחק.

על איך היה המשחק אנא קראו בפוסט הבא
מקווה שנהנתם, עד הפעם הבאה!
טוני

השלמות הגרמנית ניצחה את החגיגה הלאטינית

שלום לכולם!

אתמול עיני העולם כולו היו נשואות לכיוונו של איצטדיון המראקנה. אחד האצטדיונים הגדולים והמפורסמים בעולם אירח את גמר המונדיאל בין גרמניה לארגנטינה. אפילו שכנינו העוינים מעזה הפסיקו את הירי כמעט לגמרי בזמן המשחק. אחוז הרייטינג של המשחק הגיע עד לרמות של 40% בטלוויזיה הישראלית. כל העולם כולו צפה אתמול איך השלמות הגרמנית ניצחה את החגיגה הלאטינית.
לכאורה, זה היה משחק משעמם בחלקים רבים ממנו, עם הנעת כדור במרכז המגרש בלי הגעה להזדמנויות משמעותיות של שתי הנבחרות ולעיתים אף נדמה היה שארגנטינה תנצח, אבל לי לא היה ולו שמץ של ספק שגרמניה תנצח. אני עכשיו אגיד לכם למה. התרבות של השחקנים הגרמניים לא, התרבות של השלמות, של לעשות הכל פרפקט לעולם לא יגבר על התרבות הלאטינית, הספרדית, שבה מתאפיינות הנבחרות בדרום אמריקה.
בערבית קיים פתגם שאומר "יום דבש, יום בצל", זה בדיוק מתאר את הנבחרות הלאטיניות. יום אחד ישחקו לך משחק מדהים(כמו ששיחקה ארגנטינה אתמול), יום אחד ישחקו משחק מחריד שבמשחק מול נבחרת חזקה כמו הולנד או גרמניה, יכול להיגמר בתבוסה משפילה של 5:1 או 7:1 כמו שראינו מברזיל וספרד. הסיכוי שדבר כזה יקרה לקבוצות או נבחרות גרמניות הוא סיכוי הרבה יותר נמוך וכן היו כבר תבוסות כמו התבוסה של באיירן בחצי גמר ליגת האלופות או כמו ההפסד של גרמניה לאיטליה ביורו 2012 אבל כל תצוגה כזאת מתקבלת בטראומה ובניסיון לשפר לרמה כזאת, שזה לא יחזור על עצמו שוב. חשוב גם לציין שבאיירן הפסידה לריאל כאשר על הקווים שלה עומד מאמן ספרדי(פפ גאוורדיולה) שניסה להנחיל לבאיירן את שיטת המשחק הספרדית שכל כך הצליחה בברצלונה, הטיקי-טאקה. כמובן שלבונדסליגה זה יותר מהספיק אבל זה גם הספיק מפני שבאיירן היא ברמת השחקנים רמה אחת מעל רוב קבוצות הבונדסליגה ובמיוחד באיירן של עונת 2013/2014. בברצלונה פפ גאוורדיולה היה גאון, מאמן צעיר שהתאים לקבוצת כוכבים כמו בארסה את שיטת המשחק המתאימה לה הכי טוב. אבל כשהוא עזב, ראינו ששום מאמן אחר, לא טיטו ז"ל ולא טאטא לא הצליחו להנחיל את השיטה להצליח איתה כמו פפ.
ועכשיו על גרמניה ועל התרבות הגרמנית. הגרמנים הם עם מעניין שהרצון לשלמות שלו, הרצון שהכל יהיה מעולה, מתבטא לרוב באופן חיובי למדי ואת זה אנו רואים במכוניות היוקרה שעדיין מיוצרות בגרמניה(מרצדס וב.מ.וו) ובמכוניות שייצורו בעבר בגרמניה שהיו עשויות מברזל חזק, עבה וכבד שאם היה מתנגש במכונית אסיאתית זולה כמו מזדה, הוא לא היה משאיר ממנה זכר. עוד דוגמאות אנחנו רואים בטלוויזיות, בתרופות ובעצם בכל דבר שבו מתפארת התעשייה הגרמנית. מדוע אמרתי לרוב? כי לפעמים הפרפקציוניזם הגרמני גורם לכך שאנשים רבים רואים בהם מעט סנובים, אנשים לא נעימים, קשים וזה לפעמים יכול לפגוע. אך כפי שאנחנו רואים, כמה ששאר עמי אירופה לא מרגישים חוסר נעימות לעיתים מהגרמנים, אנו רואים שהם פונים אליהם לעזרה כלכלית והכלכלה של גרמניה היא הכלכלה היציבה והחזקה באירופה ואחת החזקות בעולם. כל בן אדם בגרמניה הוא אוהב לעבוד ותרבות ה"סייסטה" של ספרד או צרפת לא קיימים שם.
ואיך זה מתבטא בספורט אתם שואלים? הגרמנים מאמנים ומחנכים את הילדים בחוגי הספורט השונים ובמיוחד בכדורגל למשמעת ולעבודת צוות וקבוצתיות. בנבחרות גרמניה אף פעם לא היה ולא יהיה שחקן אחד שהוא הטוב ביותר, "סופרסטאר" כמו מסי, קריסטיאנו רונאלדו או ניימאר בנבחרות שלהם. לא יהיה מצב שאם תוציא שחקן כלשהו, לא משנה באיזו עמדה, זה יגרום לנבחרת הגרמנית לשחק הרבה פחות טוב ממה שהם שיחקו איתו. אם תוציאו את רונאלדו מפורטוגל, תקבלו נבחרת אפורה וחלשה, שישראל הייתה אמורה לעבור אותה במוקדמות המונדיאל. כאשר ניימאר נפצע מתיקול ברוטאלי של קמילו זוניגה מקולומביה, ברזיל הפסידה 10:1 בסיכום של שני משחקים. עכשיו תשאלו את עצמכם האם זה היה קורה אם היו מוציאים מגרמניה את מיולר, אוזיל או אפילו ח'דירה? אתמול ראינו שבחצי השעה הראשונה עד שקראמר ,שהחליף את ח'דירה הפצוע , נפצע והוחלף בעצמו, גרמניה אמנם נראתה פחות טוב במעט, אבל זה הרבה בגלל ההגנה הדי חלשה שלה.
הישראלים אוהבים לכנות את זה "המכונה הגרמנית", אני אסכים עם כינוי זה. נבחרת גרמניה היא מכונה, היא לעולם לא תתקלקל, יחליפו לה שמן (כלומר שחקנים) ולפעמים יחליפו לה חלקים (את המאמן או את שיטת המשחק) אבל נבחרת גרמניה תמשיך לשחק טוב והיא לא תשחק עפ"י המצב רוח של השחקנים. היא תמיד תשחק טוב, גם אם לפעמים היא תחווה תקלות ותפסיד. גם ברמת הקבוצות אנו רואים זאת עם באיירן ודורטמונד שברוב המוחץ של המקרים ינצחו את יריבותיהן הבינלאומיות וזה גם מה שהופך את הבונדסליגה למעניינת ביותר בעולם  לדעתי. היא אולי לא הכי טובה, למרות שאישית אני חושב שכן, אבל היא הכי מעניינת זה בטוח וכל העולם צריך ללמוד איך לנהל נכון את הכדורגל ואיך לגרום לכך שבכל משחק כל האצטדיונים יהיו מלאים באוהדי כדורגל, משפחות של אמא אבא והילדים ואפילו קשישים שבאים לאצטדיון שיצפו במשחק מבלי שתהיה אלימות פיזית וכשהדבר הכי רע שיכול לקרות להם הוא שתישפך עליהם בירה שמניסיון(כבר שפכו עליי כשהייתי במשחק בקלן בבונדסליגה), ביום שהוא לא קר זה אף תורם לאווירה ולחוויית הצפייה. 
אני מאושר שגרמניה זכתה בגביע העולם ואני מקווה שהפעם הבאה תהיה בעוד קצת פחות מ24 שנים כי לתרבות הגרמנית בפרט ולאנשים חובבי הכדורגל ברחבי העולם בכלל מגיע שגרמניה תראה עוד הרבה משחקים את היכולות הפנומנאליות שלה. כישראלי וכחובב של הכדורגל בישראל, אני גם מאושר שההתאחדות הישראלית החליטה לשתף פעולה עם הגרמנית ולמנות מאמן גרמני לשחקנים הצעירים שלנו, אני בטוח שלכדורגל ולכדורגלן הישראלי זה רק יועיל אם קצת מהמשמעת הגרמנית ומעבודת הצוות תעבור אליהם, אולי אולי זה יוביל אותנו להצלחות.
עד הפעם הבאה, בתקווה שיהיה שקט יותר, שלכם ,
העכבר הבאר שבעי

סיכום שנה ראשונה בתיכון

שלום לכולם!!!

שוב עבר זמן מה מאז שלא כתבתי ואני חייב לציין שהפוסט הקודם שלי היה מאוד פופולארי, במיוחד בזכות זה שיש לי עמוד פייסבוק שפתחתי רק בשנה האחרונה וכמובן גם מפני שהנושא היה חשוב לליבם של אנשים רבים. היום אני כותב לכם כאשר רק כשבוע אחרי שסיימתי את כל הבגרויות והחלטתי לסכם את השנה הראשונה שהייתה לי בתיכון.

אז ב27 באוגוסט של 2013 עליתי לכיתה חדשה, לא משהו שאני לא רגיל אליו בהתחשב בזה שזו הייתה כבר הפעם העשירית, אבל הפעם הייתה איזו הרגשה שונה, הרגשה של משהו שונה שמתחיל. התרגשות יהיה קשה לקרוא לזה , אבל אופטימיות, אולי אף ציפייה, בהחלט ובהחלט שכן. בכל זאת, כיתה י', הסוף רק בעוד 3 שנים וגם הבגרויות שיהיו בסוף השנה, הכל תרם לציפיה למשהו קצת שונה. אז בפעם הראשונה בעידן מקיף א' עברנו לחדר אחר בבית ספר, זה כבר רענון. מה גם שזו הייתה כיתה גדולה, כיתה של תלמידים רגילים ולא הכיתה הקטנטנה שבה היינו בחטיבת הבניים. גם המחנכת שלי השתנתה וכבר מהרגע הראשון הבנו ככיתה שזו תהיה מחנכת שתדאג לנו לכל צרכינו. דבר נוסף שקרה הוא שההרכב השתנה ויותר נכון, הצטמצם. נהיינו כיתה של 13 תלמידים וללא תלמידות כלל וכלל! אם זה נשמע לכם הזוי, אז קחו בחשבון שממהתחלה בכיתה היו שתי בנות שעזבו את הכיתה מסיבות כאלו ואחרות. מנפלאות מערכת החינוך הישראלית, אבל לא על זה באנו לדבר.

השנה התחילה למעשה בחופשה, כי חגי תשרי היו כמעט מיד אחרי סיום החופש. אז הלימודים האמיתיים החלו רק באוקטובר ואז הבנו שבהבדל משנים קודמות, כיתה י' דורשת כבר רצינות ואלו כבר לימודים יותר אינטנסיביים יותר. פרק הזמן הקצר שביליתי בהגברת פיזיקה(כ4 חודשים) אחרי שעברתי אליה ממגמת ביולוגיה גרם לי להבין למה לא בחרתי בפיזיקה מלכתחילה ולכן חזרתי לקראת סוף השנה לביולוגיה. התוודתי גם לסיוט שעובר כל תלמיד 5 יח' מתמטיקה שנקרא בני גורן וגם גיליתי את מה שעושים כאשר לא מספיקים ללמוד את החומר ויש בגרות בעוד כחודש: מרתונים. אז כפי שהבנתם, כבר בשנה הראשונה בתיכון חוויתי את כל החוויות הלימודיות שחווה כל תלמיד תיכון בעולם בכלל ובמיוחד ובמיוחד בישראל.

אבל היו גם הרבה חוויות חיוביות שאני בהחלט אזכור אותן לעוד הרבה זמן. ב 16 בפברואר לדוגמא, נסענו 3 כיתות המחוננים של שכבות ט', י' ויא' (אחת בכל שכבה), לטיול לירושלים. בטיול שמענו גם על עברה הרחוק של העיר כאשר טיילנו מתחת אדמה, בטיול מסביב לחומות של ירושלים העתיקה וגם על העבר הקצת יותר קרוב אלינו, זה של השכונות הראשונות שקמו בתוך ומחוץ לחומות ועל ההווי החברתי הירושלמי במאה שעברה. בנוסף, זה תרם לגיבוש הדי רעוע של הכיתה שלנו ועזר לנו ליצור קשר בין כיתות המחוננים.

חוויה נוספת הייתה כאשר נסענו, כיתת הביוטכנולוגים ליקב בנימינה ולמפעל שטראוס. אנחנו הכרנו את אופן הייצור של היין ושל מוצרי החלב ובמפעל שטראוס גם זכינו לאכול, לגמרי בחינם, את מיטב המעדנים של מחלבת שטראוס. זו הייתה חוויה מעניינת ומלמדת. מפני שנכנסנו אל תוך פס הייצור של מוצרי החלב, היינו צריכים ללבוש את החליפות המיוחדות ואת כיסויי השיער.



יקב בנימינה

על רקע המכולות של מחלבת שטראוס

אירועים קטנים ששווים אזכור :
 

• ב15 למאי עשינו את הבגרות הראשונה של רובנו בחיים והבגרות הכיתתית הראשונה. אני חייב להודות שזו הייתה חוויה והתרגשות קלה אחזה בחלק מחברי כיתתי אבל עברנו אותה בשלום.
• ב 28 בפברואר אספה הכיתה שלנו משלוח מנות כיתתי שאותו תרמנו לחיילים. כל אחד תרם את חלקו ושלחנו משלוח מנות של כולנו.
• ביום ראשון ה15 ביוני, חגגנו כל הכיתה את סיום השנה בכך שראינו בהקרנה כיתתית את הסרט על סטיב ג'ובס ובכך שהזמנו פיצות שמהם נהננו .

אז כך הייתה שנת הלימודים שלי, אלו היו האירועים המרכזיים שאותם אני העברתי עם חברי כיתתי וחבריי להגברת ביוטכנולוגיה. אני נהניתי מאוד מהאירועים הללו ואני כבר מצפה לשנה הבאה.

ובינתיים עד לפעם הבאה שאכתוב, מבטיח שזה יהיה בקרוב מאוד,
שלכם, טוני




מערכת החינוך ממבטו של תלמיד

שלום לכולם!

לאחר זמן רב שלא כתבתי בבלוג שלי, למרות שעלו פה ושם רעיונות שלבסוף לא עלו על הכתב, חשוב לי לדבר ולכתוב על נושא שמאוד חשוב לכולנו ובמיוחד לי כתלמיד מערכת החינוך הישראלית.

לפני כשבועיים עלה שר החינוך, ח"כ שי פירון והציג את התוכנית הגרנדיוזית של משרד החינוך, אותה הם שמו תחת הכותרת הלא פחות גרנדיוזית "ישראל עולה כיתה". הרפורמה הזאת נשמעת כמו חלומו הרטוב של כל מי שרוצה בטובתה של מערכת החינוך בישראל. צמצום בגרויות, ביטול הפסיכומטרי, התנדבות במשך 3 שנים, השקעת תקציבים מה לא? פשוט כל דבר שניתן לשפר במערכת החינוך בישראל הוא הציג אך משום מה היה עוד שינוי שמשרד החינוך מתכוון לערוך והוא ביטול ספרי הלימוד! יש! סוף סוף תלמידי ישראל לא יצאו מבתי הספר עם כאבי גב וצוואר כתוצאה מסחיבת תיקים במשקל של כמעט 10 ק"ג מדי יום והשקעה עצומה של ההורים בתיקים שיהיו כמה שיותר אורתופדיים ונוחים לגב. אנחנו מדברים על השקעות של החל מ 100 וכלי ב500 ש"ח המשולמים על תיק בודד.  הכל אמור להיות מיושם החל מהשנה הבאה, או כך לפחות מבטיחים במשרד החינוך. כאן חשוב להדגיש שזו התוכנית, זה הרעיון, זה מה שאמור להיות. הרשו לי כאן להטיל ספק. החל משנות ה-90 בישראל היו שרי חינוך יומרניים יותר, כגון זבולון המר ז"ל שרצה לצמצם את מספר הבגרויות ל-4 מבחנים בלבד, ויומרניים פחות, כגון יולי תמיר וגדעון סער שהציגו את "אופק חדש" ו"עוז לתמורה", כידוע אמנם חלק מהתוכניות והרפורמות יושמו אך אפילו אם ניקח את שתי התוכניות של האחרונות, מידת הצלחתן ותרומתן עדיין נתונה בספק ונמצאת תת וויכוח עז  בין ארגוני המורים השונים. הארגונים הללו גם מאיימים לשבות במחאה על אי-יישומן של התוכניות ובשל הבלבול שנגרם כתוצאה מזה שיש שתי תוכנות. אני אישית נפגעתי כי בגלל הרפורמה הזאת, על המורה שלנו למתמטיקה נאסר ללמד אותנו והוכנסנו לקבוצה שיצרה צפיפות של 36 תלמידים בכיתה אחת של 5 יח' מתמטיקה. אך זו כבר השמנת ואני לא ארחיב בנושא, כי אני רוצה לדבר על הדברים העיקריים, הבסיסיים שאני חושב שצריך לשנות במערכת החינוך:

1. השאלה היא לא רק בכמות אלה גם בעיתוי

בשיטה הנהוגה כיום בישראל ושהמחזור שלי, לפי משרד החינוך, נהיה האחרונים לעבור אותה, היא בגרויות שמתקיימות בכיתות י' עד יב' כאשר רוב רובן של הבגרויות מתקיימות דווקא בכיתה יא' והתלמיד הישראלי יסיים את רוב לימודיו כבר בחורף של כיתה יב'. בשיטה החדשה של משרד החינוך, המצב ישתפר מעט ויהיו בגרויות רק בכיתות יא' ויב'. כאשר הבגרויות בלשון והיסטוריה כך נראה יצומצמו למבחן אחד במקום שניים כפי שזה נהוג כיום. זוהי בהחלט בשורה חיובית לתלמידים במחזורים הבאים אחריי ואולי אף לכל מערכת החינוך שטירוף הבגרויות יתחיל בה רק בכיתה יא' אך לדעתי זה לא מספיק. לדעתי ולדעתם של מורים רבים שאני אף מכיר אותם אישית, הבגרויות אמורות להתקיים בשיטה שהן מתקיימות כיום במדינות רבות בעולם והיא קיום מן "מבחני הערכה סופית" המתקיימים בסוף הכיתה האחרונה. כלומר, אולי אף צריך להגדיל ולעשות מבחן אחד גדול במקצועות הליב"ה (מתמטיקה,עברית,אנגלית) ואולי אליהן להוסיף מספר מקצועות נוספים כגון היסטוריה, אזרחות וספרות ומקצועות ההגברה בכיתה יב', ניתן לחלק  לחורף וקיץ וכך לספק שנתיים שלמות בתיכון המוקדשות לא רק לשינון חומר אינסופי וניסיונות נואשים לזכור את כל הסיכומים והמושגים הנלמדים אלה גם ללמידה מעמיקה, לחקר, לניסיונות לסקרן את התלמידים בחומר הנלמד. המצב כיום, שבו שכבה יא' הופכת למרוץ נגד השעון במטרה להספיק את כל הומר עד לבחינת הבגרות, הוא לא רצוי ולא יוכל לתרום להתעניינות שלנו כתלמידים במה שמלמדים אותנו. במקרי קיצון, אולי ניתן לקיים בכיתה יא' את מבחני הבגרות שאת החומר אליהן ניתן ללמד ברוגע עד לסוף כיתה יא', במשך שנתיים שלמות, כך שלא יעמיסו עלינו יותר מדי ושכיתה יא' לא תהיה כאמור, מרוץ נגד הזמן.

2. לשנות את השיטה בה מלמדים את מקצוע האזרחות

זהו נושא שלדעתי חשוב מאוד לדבר עליו. בזמן האחרון אנו עדים למספר מקרים שבהם יש מחלוקות עמוקות בקשר לחומרים הנלמדים במקצוע האזרחות. אכן, אזרחות זהו מקצוע הכי "פגיע", בכוונה לכך ששינוי השלטון הנהוג כיום במדינה יכול להשפיע ישירות על הדרך בה ילמדו אזרחות. אני איני לומד אזרחות בכיתה י' ואולי אף טוב שכך. אזרחות זהו מקצוע שבו מספרים לתושבים לעתיד של המדינה, לכוח העובד העתידי של המדינה, לבוחרים החדשים שבעוד מספר שנים יוכלו להביע את דעתם ולהשפיע בבחירות, הן לראשות המדינה והן לראשות הרשויות המקומיות. אחת העובדות המצערות ביותר שידועות לנו לצערי, היא שהצעירים, שמבוגרים ממני בשנתיים או אולי קצת יותר, לא מבטאים את דעתם ושיעור ההצבעה בקרב צעירים בני 18 או קצת יותר הוא נמוך. זה מצער מאוד, בני הנוער והצעירים כמוני, שבגילאים הללו אמורים לגבש דעה כלשהי ולרוב גם מגבשים, פשוט חושבים שלהצביע בבחירות זה לא מספיק חשוב בשבילם ואינם מצביעים. איך זה קשור לאזרחות אתם שואלים? ובכן לדעתי צריך לחייב מורים לאזרחות ללמד על שיטת הבחירות בעזרת ניהול וויכוח ודיון בכיתה, שבו מציגים את כל הדעות הקיימות , למעט האלו שהן גזעניות/קיצוניות לשני הכיוונים. צריך הסבר מעמיק על שיטת הממשל, על איך נקבעים מספר המנדטים בכנסת ומי נכנס אליה, לדון על הזכויות שמגיעות לכל אזרח בישראל וכן, גם לדבר על הסכסוך הישראלי-ערבי, רב התרבותיות הקיימת במדינתנו, הן הפנים-יהודית והן הלאומים הקיימים במדינה. כי הלימוד הטוב ביותר הוא דרך התנסות, דרך להבין במציאות את כל הנושאים הנלמדים ולא לכתוב מחברות שלמות מלאות בסיכומים שמשוננים לקראת הבגרות ונשכחים מיד אחריה.

2.1 להסיר את נייר הדבק מהפה של המורים 

כהמשך די ישיר לפסקה הקודמת, לדעתי צריך לאפשר למורים ובמיוחד למורים להיסטוריה ואזרחות להביע את דעתם. בלי הטפה, בלי ניסיונות לשכנע למה דעתם נכונה, אבל גם בלי שתיקה. לדעתי, הדבר הגרוע ביותר זה שהמורה אומר "אסור לי להגיד את דעתי", כל נער בגילי כבר אמור לגבש דעה ראשונית שהיא בוגרת, דעה של מה נכון ומה לא נכון. צר לי לשמוע את חבריי מביעים דעות שהן לא יותר מאינפנטיליות, שטחיות ואף מונעות יותר מאמוציות מאשר מהבנת המציאות. צר לי לשמוע תלמידים בשכבת גילי אומר אמירות בסגנון " בוא נהרוג את כל הערבים!" , "בוא נזרוק את עזה לים!" או אמירות בסגנון הזה. אלו אמירות אמוציונליות, שלפעמים ובמקרים מסוימים(פגיעה נפשית כתוצאה מנפילת טילים, פגיעה בקרובי משפחה כתוצאה מהסכסוך...) אני אבין אותם, אבל לשמחתנו רובנו הם לא המקרים הללו ולכן דיון וויכוח בשיעורי אזרחות והצגת המצב הקיים והדעות שקיימות זה משהו שהוא חובה ולא יוזמה של מורה מסוים. 

לפני מספר ימים התעוררה סערה בעקבות מקרה שקרה בבית ספר מרשת "אורט" בקריית מוצקין. מורה לאזרחות, אשר היה מסוכסך עם תלמידה כלשהי, פוטר בגלל תלונה מהתלמידה על דעותיו של המורה. לטענתה של התלמידה, המורה אמר במהלך השיעור "ויוה פלסטין" והתנגד ל"כיבוש הישראלי" ובשל תלונה של אותה תלמידה זומן המורה לשימוע ופוטר! אם אכן זה מה שקרה, הרי שאכן המעשה של המורה הוא אינו נכון ויש לנזוף על התנהגות כזאת, כי כמו שאמרתי, דעות קיצוניות לשני הצדדים אינן מקובלות. אך הסיפור הסתעף כאשר תלמידי בית הספר יצאו להפגין וטענו שהמורה לא אמר מילים שכאלו ושיש לכבד את חופש הביטוי. אני שמתי לראות שהתלמידים הללו הביעו את דעתם, מכאן ניתן לראות שהמורה הוא לא כזה "שמאלן" כפי שטוענת תלמידתו ושבשיעורי אזרחות כאמור, המורה ביצע פעולה נכונה. לא אהבתי לראות את זה שח"כ לשעבר מיכאל בן ארי, הידוע ככהניסט, שיבח את נערה על "אמיצותה" ועל "גבורתה" שנלחמת עבור א"י השלמה. התגובות לפוסט הזה שיבחו גם הן את הנערה ואת הוריה, שגם הם מצדם שיבחו את בתם האמיצה . בבתי הספר צריך להיות חופש ביטוי לשני הכיוונים וצריך לתת לכלל התלמידים בגילי להחליט מה הדעה שאיתם הם מסכימים כדי להצביע בבחירות לפי דעתם הכנה והאמיתית.

3. לבטל את המבחן ברמת 3 יח' באנגלית

אני לא רוצה לפגוע באף אחד מקוראיי אך לדעתי צריך לבטל את הדבר שנקרא 3 יח' אנגלית. בעולם שבו אנו חיים, בכפר הגלובאלי שבו כולנו חיים, אין זכות קיום לבן אדם שאין לו ידע של השפה האנגלית. לצערנו, ישראל הינה מדינה קטנה ולא קיימות בה יותר מדי אפשרויות כדי להצליח בה בלי לצאת ללמוד/להרוויח כסף/ לשווק את המוצר בחו"ל. בישראל אין גם מספיק ספרות מדעית מהסיבות הטבעיות ביותר שהמחקר והכתיבה המדעית בשפה העברית קיימת רק כ-60 שנה. זוהי אולי תקופה ארוכה שבה מתגשם החלום שלנו ואנו חיים במדינה יהודית משל עצמנו, אך זוהי תקופה קטנה מדי על מנת שיהיה מאגר של ספרות ומחקרים מדעיים בשפה העברית. המדענים והחוקרים בכל תחומי המדע גם לא מעוניינים לכתוב בשפה העברית ויעדיפו תמיד לכתוב ולפרסם את עבודתם באנגלית על מנת שהעבודה/מאמר יוכלו להתפרסם מחוץ לגבולותיה של ישראל. אך כאשר ישנם אנשים אשר אינם לומדים אנגלית ברמה מספקת, אנו מקבלים אנשים שאינם יכולים לייצג את המדינה בכבוד, אינם יכולים לעזור לתייר שישאל אותם שאלה באנגלית  ואנשים אשר אינם יודעים את השפה האנגלית, אינם יכולים להגן על פעולותיה של מדינת ישראל ולהציג את הדעה שלנו, את הצד שלנו. בעולם המודרני, שבו תקשורת עם בן אדם מוץ לארץ אינה דורשת יותר מפתיחת חשבון פייסבוק, כל אדם שמכבד עצמו ובמיוחד במדינה כה קטנה וכאשר כל אדם כה חשוף לאפשרויות הרבות שקיימות בעולם הגדול , אנגלית זה מקצוע שאותו חייבים לדעת. מהסיבות הללו אני ממליץ למשרד החינוך לבטל לחלוטין או לפעול לצמצום עד לכדי מינימום של תלמידים המסיימים 3 יח' אנגלית. זה מהלך לטובת כולנו.

4. הקניית ערכים וכלים לחיים

אני יודע בדיוק מה יגידו אנשים רבים כרגע, שאני יוצא פה פופוליסט, שאני אומר דברים שהם ברורים ועדיין חשוב לי לומר את זה. בית ספר הוא מקום שבו בני הנוער מתקדמים בכל שלב וגיל בחייהם ומהתיכון נצא כולנו אל הצבא ואל חיינו הבוגרים. לכן, זה חשוב  מאוד שלבית הספר יהיה ערך מוסף, תרומה נוספת מלבד הציונים והחומר הנלמד. התיכון אמור להיות מקפצה והכנה לחיים הבוגרים וכזה הוא צריך להיות. מקום שממנו יוצאים אנשים בוגרים, שיהיו קצת מודעים למה מצפה להם בעתיד, באילו קשיים הם עלולים להיתקל בחיים הבוגרים, שידעו איך לנהל באופן הבסיסי ביותר את הכסף ובעיקר  שידעו מה הם רוצים מעצמם בעתיד. בלי זה, לתיכון לא תהיה שום משמעות מלבד תעודת הבגרות, שהיא חשובה אבל היא לא הכול.

 

לסיום, לדעתי המצב הוא לא אבוד. אם הוא ישקיע את הכסף הציבורי נכון, השר פירון יכול לעשות דברים טובים מאוד. אך בשביל לראות את התוצאות נצטרך להמתין זמן מה ולראות לא רק את החלומות אלה גם את התוצאות . עד אז, תקציב הפרסום של משרד החינוך ימשיך לגדול.

 

עד לפעם הבאה,

טוני 

    

 

סוחרים בבני אדם- ואנחנו מרוצים

שלום לכולם!

כאשר מספרים בחדשות או באתר מסוים או במסגרת תוכנית היסטורית על סחר בעבדים/נשים שקרו במהלך ההיסטוריה ו(לצערנו) קורה לפעמים גם עכשיו, אז כולנו אומרים "מה?!","איך זה יכול לקרות?","מה אין לאנשים האלו לב?" ודברים בסגנון הזה. על זה כולם יסכימו שזה פסול ואסור וצריך להוקיע גם את השרידים האחרונים שנשארו מזה, גם אני יסכים.
עכשיו סיטואציה שונה: באתר ספורט מפרסמים שקבוצת כדורגל כזה או אחרת קונה/מוכרת שחקן ב35 מיליון (!) יורו, מה תהיה התגובה? "נו בטח,הוא כזה שחקן" או "אני חושב שהוא לא שווה את הסכומים האלה, אלה שווה יותר/פחות ממה ששילמו", נכון שזו תהיה התגובה? הרי שחקן כדורגל הוא כוכב, הוא יעזור לקבוצה לנצח ולזכות באליפות/גביע/ליגת אלופות, יהיה חביב הקהל וימכור הרבה אביזרים נלווים כגון צעיפים,חולצות,יומנים לבית ספר ועוד. אבל פתאום, כולם שוכחים ששחקן כזה או אחר הוא סך הכל בן אדם! הוא בדיוק כמונו, רק יותר מוכשר אולי מקסימום. שחקן כדורגל זה עדיין בן אדם שיש לו שתי רגליים ושתי ידיים והוא עדיין אוכל כמו בן אדם,שותה כמו בן אדם והולך למסיבות לפעמים כמו כל אחד בגיל הזה. זה לא סחר בבני אדם?
בשנים האחרונות השתלטו על קבוצות שונות ביבשת אירופה שייח'ים קטארים/סעודים/בחריינים או אוליגרכים רוסים. קבוצות כמו פ.ס.ז'. , מונאקו, מנצ'סטר סיטי, צ'לסי, זניט סנקט-פטרבורג, שחטאר דונייצק ואפילו אנז'י מחאצ'קאלה הפכו להיות קבוצות מן הטופ של הטופ באירופה, וכאלו שפייבוריטיות לזכיה בארצן, הכל בזכות הכסף. מי בעולם שמע את השם אנז'י מחאצ'קאלה עד שהם קנו את החלוץ הקמרוני סמואל אטו ונתנו לו את השכר הגבוה בעולם(!) לשחקן אחד ואליו הוסיפו כמה שחקנים מהדרג הכי גבוה באירופה ועל הקווים שמו את המאמן ההולנדי המעוטר הוס חידינק. מי אי פעם היה יכול לחשוב שצ'לסי, שהפסידה להפועל ת"א ב 2003, תזכה ב2012 בליגת האלופות. לדעתי זקני מנצ'סטר לא יכלו להאמין שהקבוצה הקטנה והחלשה יותר של העיר, מנצ'סטר סיטי, תזכה באליפות אנגליה לראשונה מאז 1968 ותביס את יריבתה העירונית מנצ'סטר יונייטד בדרבי של העיר 6-1 !!! כל זה קרה בזכות כסף! שהושקע על אותם שחקנים, שהם סך הכל בני אדם, שחולמים להקים משפחה וללדת ילדים, כמו כל אנשים נורמטיביים רגילים.
הפוסט הזה נכתב בזמן שבאתרים בארץ ובעולם מסופר שקבוצת ריאל מדריד מתכוונת לקנות את כוכב קבוצת טוטנהאם האנגלית, גארת' בייל, בלא פחות מ120 מיליון יורו!!!!! רק לחשוב על זה שחברה מסחרית קונה עובד מחברה אחרת שיעבוד עבורה ויממש את כשרונו בחברה העשירה תמורת 120 מיליון יורו, 600 מיליון ש"ח למי שקשה לספור. כל זה עבור שחקן כדורגל אחד! לשם השוואה התקציב של חלק מהמדינות הנחשלות באפריקה הוא 200 מיליון דולר לשנה שלמה! זה טירוף! אבל החשש הגדול הוא, שזה לא יסתיים פה, כל עוד איילי הון ונפט שולטים בכדורגל האירופאי ושבשבילם 120 מיליון יורו זה כסף שהם יכולים לשלם בלי לחשוב פעמיים, רק בשביל לחזק את הקבוצה, אז מי יודע איפה יהיה הגבול. אולי קבוצה כלשהי בבעלות שייח' קטארי כלשהו תחליט לשלם 250 מיליון יורו לברצלונה, רבע מיליארד ולהביא את ליאו מסי, כי זה הסכום האסטרונומי, שברצלונה דורשת עבור סעיף השחרור שלו.אבל בוא נזכור שהפתעה! אבל לאו מסי הוא גם ילד מארגנטינה שהיו לו בעיות רפואיות בילדות, מי היה מאמין?הוא לא סופרמן!

המצב הכלכלי של הקבוצות גם לא מאפשר להן לרוב, אך הן ממשיכות

לפני שנה או שנתיים פורסם דו"ח של חברת "Deloitte" שהראה שהחוב הכולל של קבוצות הפרמייר ליג האנגלית לעונת המשחקים 2008-2009 היה 3.2 מיליארד לירות שטרלינג! קבוצת ווסטהאם הלונדונית למשל סיימה בין השנים 2005-2010 בחוב ממוצע של 90.2 מיליון ליש"ט! באיטליה, קבוצת מילאן סיימה בהפסד של 69.751 מיליון יורו את שנת 2010 וזה עוד "סביר",כן? במיוחד לאחר שמגלים שאם החוב של ריאל מדריד ב30.6.08 היה 130 מיליון יורו ואולי חשבתם שהם יחסכו, אז להפך הם הגדילו אותו והגיעו כעבור שנה, ב30.6.09 לחוב של 326.7 מיליון יורו לאחר שביצעו את הרכישה היקרה ביותר אי פעם, רכישתו של כריטיאנו רונאלדו ממנצ'סטר יונייטד בסכום של 80 מיליון לירות שטרלינג. גם בליגות הפחות בכירות באירופה, כמו הליגה הטורקית, ההולנדית או הפורטוגלית, המצב דומה.
נתונים כמו שמובאים פה היו אמורים לעצור את מירוץ החימוש של הקבוצות ולהביא אותם לננהול כלכלי חכם יותר, אך זה לא קורה ומדי שנה בחודשי הקיץ אנו עדים לרכישות מסיביות של שחקנים בעשרות מיליוני יורו ברחבי היבשת.

האם יש פתרון?

הטירוף הזה יכול להימשך ועד שאופ"א לא תחליט להשעות כמה קבוצות כגון ריאל מדריד, ברצלונה, צ'לסי או מילאן למספר שנים או עד שיציגו נתונים חיוביים, דבר אשר היא מאיימת לעשות עם היכנסות תקנות ה"פייר פליי-הפיננסי", שכבר הושעו מהמפעלים האירופיים ללא אזהרה/זמן לשיפור קבוצות קטנות יותר כגון מלאגה ורפיד בוקרשט מהמפעלים האירופיים, האחרונה גם הורדה ליגה בארצה לאחר שלא הצליחה להעמיד תקציב מינימום לעונה הנוכחית. לקבוצות נוספות כגון פרטיזן בלגרד,דינמו בוקרשט, היידוק ספליט(קרואטיה) ואוסייק(קרואטיה) ניתנה השעייה גם כן אך הן יכלו לבטלה אם היו מציגים שיפור משמעותי עד ל 30 במרץ 2013 ומלבד זה הקבוצות הללו וארסנל קייב וויוודינה נובי סאד(סרביה) ספגו קנס בגובה שנע בין 10,000 לבין 300,000 יורו שאותו קיבלה מלאגה. עכשיו נותר לראות אם הנענשות היחידות יהיו קבוצות מהדרג הזה בלבד או שאופ"א תממש את איומיה, תוותר אולי על חלק גדול של הכנסות פוטנציאליות ותשעה קבוצות מהטופ העולמי גם כן.

לסיום, רציתי לבקש ממכם, אוהדי כדורגל יקרים או בכללי כל אחד שמתעניין ולו בקצת בכדורגל שיחשוב לעצמו "האם הייתי מאפשר שימכרו עבדים באפריקה או אנשים כלשהם בכלל בחיים תמורת מיליוני יורו, טובים ככל שיהיו?", אני רוצה שבפעם הבאה כאשר תשמעו שקבוצה כזאת או אחרת קונה שחקן כזה או אחר תמורת עשרות מיליוני יורו, תעצרו ותסתכלו בתמונה של השחקן הזה ולא תראו רק את היכולת שלו להבקיע שער, אלה תראו שבתמונה מופיעה בן אדם שמשחק משחק, משחק אותו אולי טוב, אבל משחק ותחשבו האם הבן אדם הזה שווה את סכום הכסף שמשלמים עליו? האם בן אדם כלשהו בעולם שווה שישלמו עליו 120 מיליון יורו, כשרוני ככל שיהיה? אני מניח שהתשובה שלכם לשאלה תהיה "לא".
הערות, תגובות,תיקונים או סתם מחשבות שרצו לכם בראש בזמן הקריאה של הפוסט הזה,אתם מוזמנים לכתוב בתגובות, אפשר גם באנונימיות.
עד לפעם הבאה, טוני

 

הספורט בישראל-לעשירים בלבד?

שלום לכולם!
בסוף חודש מאי 2013 הסתיימה עונת 2012/13 בליגות הכדורגל והכדורסל ברחבי העולם ובישראל. הסתיימו איתם גם השידורים של הליגות של אירופה והתפנו לשדר שידורים חוזרים,תוכניות סיכום עונה וטורנירים בינלאומיים,שגם לנו היה כזה, יורו 2013 לנבחרות צעירות.
 עד כאן זה העובדות שכולם מסכימים, עכשיו לעובדות המכעיסות. יורו 2013 שהתקיים בישראל, לא במדינה אחרת, שכל האח"מים והפוליטיקאים במדינתנו הזמינו את הצופים להשתתף בחוויה שלו ולהתגאות במדינה, היה סגור לקהל הרחב, אלה אם אתם מוכנים לשלם סכום מופרך של 50 ש"ח לערוץ "ספורט 1" ולמפעילה שלו חברת "צ'רלטון". צ'רלטון רכשה את זכויות השידור של היורו ומלבד 5 משחקים:3 משחקי נבחרת ישראל, חצי גמר אחד ואת משחק הגמר, אשר את זכויות שידורם רכשה רשות השידור(שכולנו אוהבים לשנוא) ושידרה בחינם , שודרו שאר המשחקים בערוץ "ספורט 1" וערוץ ה HD של החברה העונה לשם "ספורט 1 HD", שעליו צופי הטלוויזיה שחפצה נפשם לראות התמודדויות של נבחרות ושחקנים באיכות כדורגל שטרם נראתה בארץ, שילמו,שימו לב, לא פחות מ 50 ש"ח לערוץ אחד ואם הם רצו לראות את הערוץ הרגיל וה HD מפני שאחת הטלוויזיות ישנה, חס וחלילה(כמו במקרה של סבא וסבתא שלי) הם נאלצו לשלם לא פחות מ 100 ש"ח עבור שני הערוצים! לעזעזל! סוף סוף יש טורניר בסדר גודל כזה במדינתנו וגם עליו צריך לשלם 50 ש"ח בשביל לראות בטלוויזיה?
לאחר היורו אשר,כצפוי, זכתה בו ספרד, התחיל בברזיל גביע הקונפדרציות, גביע חשוב המהווה אינדיקציה לגביע העולם.
נחשו מה?גם אותו שידרה צ'רלטון בספורט 1 ושוב, ערוץ 1, שוב ערוץ השידור ומחלקת הספורט שלה, משדרים רק את חצאי  הגמר ואת הגמר , אפילו לא את המשחק על מקומות 3-4 , רק חצאי הגמר והגמר. "למזלם" של הצופים, גביע הקונפדרציות התחיל מיד לאחר היורו וחודש השידורים שעליו הצרכן שילם 50 ש"ח מכספו לא פג (אם הזמנתם את הערוץ לקראת פתיחת היורו) ותמורת כספו, קיבל שני טורנירים בינלאומיים שראוי היה שהיו משודרים שערוץ חינמי או לחלופין בתשלום סמלי של עד 20 ש"ח, שזה המחיר הממוצע של ערוצי הטלויזייה אם לא לכלול את ערוצי הספורט.
עבדכם הנאמן שילם, ויש שיאמרו שהיה "פראייר", אך שילם ולפני מספר ימים נגמר חודש השידורים שמלבד הטורנירים המוזכרים, לא שידרו כלום אשר יכול ולו במעט לעניין, במיוחד אם אלו היו הש.ח. של המשחק של אמש.
אך הבעיה הכי גדולה מתעוררת לא עם מה שקרה בחודש שעבר, אלה על מה שיהיה בשבועות ובחודשים שקרובים ועל מה שיהיה בעונה הבאה. למה שיהיה ניתן לקרוא בשפה כלכלית "המונופול של צ'רלטון", ללא הגזמות.
ב18/7 יחלו משחקי מוקדמות ליגת האלופות במחשק בית של אלופת מדינתנו, מכבי ת"א מול אלופת הונגריה גיורי, שבוע לאחר מכן יחלו גם משחקי הבית של הנציגות שלנו למוקדמות הליגה האירופית במשחקים של הקבוצות שסיימו במקומות 2-3 בעונה שעברה בליגה הישראלית, מכבי חיפה והפועל ת"א ובסיבוב הבא תצתרף אליהן גם מחזיקת גביע המדינה והיורדת לליגה הלאומית(הליגה השנייה), הפועל ר"ג. מה משותף לכל משחקי הבית של הקבוצות הללו אתם שואלים? ובכן אתמול פורסם שמי אם לא צ'רלטון החליטה להמשיך את מסע הקניות המבזה שלה וקנתה את זכויות השידור רק למשחקי הבית של המוקדמות ותשדר כמובן, בערוץ ספורט 1 וערוץ ה HD  את משחקי הבית של כל הקבוצות בכל שלבי המוקדמות ואם וכאשר אחת הקבוצות תעפיל לליגה האירופאית מבין אלו שמתמודדות, אז כל המשחקים שלהן, בית וחוץ ישודרו בערוצים ספורט 1 וספורט 2 וכרגיל ישאיר לערוץ הספורט להיאבק על הפירורים עם שאר המתחרים מהרשות השנייה. הפעם כבר לא מדובר בתשלום של 50 ש"ח למשך חודש אחד בשנה, בהנחה שאחת הקבוצות תעפיל, זה יכול להימשך עד לחודש נובמבר ואף יותר! "חבילת הערוצים של ספורט 1" כפי שהיא נקראת עולה 66 ש"ח (בהוט ויס) ואם נכפיל ב 4 החודשים נקבל, שימו לב 264 ש"ח, בשנה זה 792 ש"ח ! עבור הסכום המטורף הזה מקבל הצופה את הזכות לראות את הקבוצות הישראליות באירופה, הליגה הישראלית ולאהוד את הקבוצה שלך בלא אפשרות להגיע לאיצטדיון והליגה הגרמנית,האנגלית, הבלגית והרוסית בשידורים בלעדיים, כמו גם מוקדמות גביע העולם, טורנירי מאסטרס בטניס, הליגה הספרדית בכדורסל, הליגה הגרמנית בכדוריד, גביע המלך הספרדי,הגביע האנגלי והגביע הגרמני בכדורגל ועוד שלל שידורים בלעדיים שהידיים החזקות ותאוות הבצע של צ'רלטון רכשו ורוכשים במהלך השנה.
בכל תחום אחר במשק ובכלכלה זה היה נקרא מונופול, בישראל כולם עוצמים עיניים וחושבים שכאשר זה נוגע ללראות ספורט בטלוייזיה, זה מותרות וניתן לאפשר לחברה אחת להחזיק כל כך הרבה זכויות מניבות כסף ולתמחר אותם בכל מחיר שחפץ בדעתם ולהשאיר ליריבים פרורים בדמות הליגה הספרדית בכדורגל, פורמולה 1(שגם היא בערוץ בתשלום אחר מבית ערוץ הספורט), ליגת האלופות(שגם ממנה צ'רלטון הצליחה לנגוס במעט), גביע הטוטו(כולו בתשלום), גביע המדינה(שרובו בתשלום), טור דה פראנס וטורניר ווימבלדון שהסתיים לפני יומיים, שאותו ערוץ הספורט משדר מאז הקמתו ורוב הליגה האיטלקית, זה רוב הדברים הבולטים שמשדר ערוץ הספורט וביניהם שלל תוכניות "פאקה פאקה" כדוגמת יציע העיתונות, שבת ביציע, ערב טוב ספורט, המגרש הכלכלי(שקשרו לספורט אינו ברור, אם בתוכנית מדברים על פנסיה ומניות
), הטור היומי ועוד מיני תוכניות אירוח כאשר היהלום שבכתר היא כמובן "חדשות הספורט" שהיא התוכנית היחידה שבה ניתן לראות את כל התקצירים של המשחקים ששידרה צ'רלטון בערוצים שלה ולאחר כל תקציר עוד כל מיני דיבורים ופרשנויות של פרשני ערוץ הספורט שמלבד אבי מלר ונדב יעקובי לא ניתן לשמוע שום פרשן אחר, ויסלחו לי כל השאר.

איך זה באירופה? בגרמניה קיימת חברת sky, זוהי לא חברה שמפעילה ערוץ אחד או שניים אלה זוהי חברת קבלים, בדיוק כמו יס והוט בישראל, משדרת ערוצים בסיסיים ואיתם מציעה חבילות שונות לבחירת המנוי: חבילת סרטים, חבילת ספורט וחבילה מיוחדת שנקראת חבילת בונדסליגה שבה מקבלים ערוצים שמשדרים אך ורק כדורגל מהבונדסליגה והבונדסליגה השנייה. כמה זה עולה אתם שואלים? עבור שלושת החבילות תשלמו ללא מבצעים,והם רבים, 56.9 יורו לחודש בהתחייבות שהמחיר לא ישתנה בשנתיים שלאחר ההצטרפות,ואתם רואים בלי כל מיני תעלולים את כל המשחקים של הבונדסליגה  הראשונה והשנייה, משחקי ליגת האלופות ועוד. בשקלים זה 284 ש"ח לחודש, הרבה יותר זול מישראל, דרך אגב.

כיצד ניתן לתקן את המצב? השלטונות ובראשם שר התקשורת ושרת הספורט צריכים לפעול ולאחר שנחלו הצלחה בחברות הסלולר, לתקן את המצב בערוצי הספורט מפני שלא ניתן לעצום עיניים מול זה שאוהד ספורט אמור לשלם 126 ש"ח על מנת לראות את אירועי הספורט החשובים באמת ואת הליגות הגדולות באירופה.צריך להרגיע את הזאב הרעב והעשיר שנקרא צ'רלטון על מנת שלא ישלטו לנו על השלט כאשר אנו רוצים לצפות במשחקי ספורט.
אני מודע לאלו שיבואו ויגידו שיש שידורים באינטרנט, אבל מסיבה שלא ברורה, אתרים ישראלים אשר משדרים בשידור חי נראים מאוד לא אמינים ופשוטים, כמו גם העובדה שרובם אינם עובדים, באתרים בינלאומיים משום מה בחרו שלא להעלות שידורים פיראטיים לליגה הישראלית אבל לליגה הלטבית והליטאית תמצאו שם הרבה והסיבה די ברורה מפני שאתרי השידורים הפיראטיים מקורם ברוסיה ומדינות מזרח אירופה, ולהם ה"ליגה השישית בטיבה באירופה" לא מספיק אטרקטיבית, אנטישמים שכמותם....

לתגובות, הסתייגויות והצעות כתבו בתגובות, לא חייבים להזדהות!

שבוע טוב,
טוני
 

העם דורש תחבורה ציבורית נורמאלית

שלום לכולם!
היום הייתי רוצה לדבר על התחבורה הציבורית. כן,כן האוטובוסים,הרכבות והרכבת הקלה בירושלים. להרבה מאוד אנשים מעוטי יכולת,קשישים או סתם בני נוער שאמא/אבא שלהם לא יכולים לקחת אותם לבית הספר ולחוגים.

אין להגיד הרכבת בישראל בהחלט מרשימה ואין לי תלונות לגביה, אולם זה נשמע מוזר קצת שהרכבת היחידה שאינה מאחרת אף פעם היא הרכבת למודיעין, הידוע יותר כרכבת לנתב"ג. אך יש לזה סיבה ובמדינה שלנו נהוג שכל מה שהתיירים יראו או ירגישו צריך להיות טוב הרי אנחנו רוצים שתיירים יאהבו את המדינה שלנו וישאירו בא את ה1000-1500$ שלהם (כולל טיסה) לכל הפחות ואם הוא,רחמנא ליצלן, ירצה להתפנק במלון בים המלך אז אתם יכולים להוסיף לסכום 150-200$ נוספים. אבל לכל זה עדיין יש הסבר(פחות או יותר) הגיוני.

אבל אני לא באתי לדבר על מחיר השהייה בארץ וגם לא על הרכבת, באתי לדבר על האוטובוסים. כי הרכבת לא יכולה להגיע למרחק של 5 דקות מהבית שלך ברוב המקרים ואם אתה מחוסר מכונית פרטית אז תצתרך לנסוע באוטובוס כי מונית תכפיל לך את המחיר של הכרטיס לרכבת. אוטובוס עירוני יעלה לך 4.2 ש"ח אם ניקח את ב"ש או 6.6 עד לכדי 10.4 ש"ח בגוש דן.
עכשיו נדבר על מה מקבלים בתמורה למחיר הזה:

1.יעדים- אז כמו שכבר אמרנו, אחד היתרונות שיש באוטובוס זה המקומות אליהם הוא מגיע. האוטובוס הוא כידוע רכב(אני יודע,אני מאוד חכם ;-) ) וכמו כל כלי רכב הוא יכול להגיע לכל מקום ולכן הוא יקח אותכם,אם התמזל מזלכם ואתם גרים ממש ליד התחנה עד הבית או מקסימום במרחק של 5 דקות הליכה מהתחנה הקרובה. זה בהחלט פועל וגם באזור צפוף כמו גוש דן זה נמצא ופועל והכל טוב.

2. שירות- בתחום השירות יש גם התקדמות. יש עכשיו לכל אחד שברצונו להחזיק וגם יש לו צורך אז הוא יחזיק כרטיס "רב-קו", כרטיס מגנטי, שאמנם לפעמים לא כל כך עובד וצריך להצמיד חזק ולקפל בשביל שהמכונה תראה אותו אבל זה בהחלט יותר טוב מלשלם במזומן כל פעם או להשתמש בכרטיסייות הישנות. אמה מה, גם פה יש חיסרונות, החיסרון הראשון הוא גם היתרון, הוא קל, קטן ודק אבל פה החסרון, הוא נאבד בקלות ולפעמים לא ניתן להבחין בחסרונו, בעיקר אצל אנשים מבוגרים כמו סבא שלי, שאיבד אותו כבר 3 פעמים. בפעם הראשונה אמנם החידוש הוא בחינם(לפחות בב"שתנו) אבל מהפעמים הבאות נדרש לשלם. כמו כן, מהסיבה שבכרטיס יכול להתאחסן סכום לא מוגבל של כסף ואישורי נסיעה שיכולים להיות בשווי של מאות שקלים, הכרטיס הוא מושך ללא מעט גנבים.

3. רמת האוטובוסים- כתיבת הטקסט הזה התחילה מהרצון להלין על רמת האוטובוסים. ארגונים ירוקים ומשרד האנרגיה מפצירים בנו לא פעם לנסוע באוטובוס ולהשאיר את המכונית בבית על מנת למנוע זיהום. הבעיה היא בזה שחלק מהאוטובוסים מזהמים מאוד ואף יותר ממספר מכוניות. כמובן שרוב האוטובוסים של החברות הגדולות הם חדשים ואינם מזהמים את הסביבה ובהחלט יהיה יותר תורם לסביבה לנסוע בהם. אך לצערנו קיימים אוטובוסים ישנים שמפעילים מובילים כאלו ואחרים ואפילו חברות שפועלות בערים הגדולות שעם אוטובוס כזה, כבר עדיף 3 מכוניות. הרעיון לכתוב על הבעיה של התחבורה נבעה מהרצון להפנות את תשומת הלב לאחר ש"זכיתי" לפני שבוע לנסוע על אוטובוס, שהיה מחריד: בו נתחיל מזה שנפלט ממנו עשן שחור בכל האצה או האטה, נמשיך בכך בגם בפנים הוא לא "מצטיין" בנוחות עם חלונות ואחורי כיסאות מלאי גרפיטי ולכלוך בתוספת שלט "הפעם לליכוד" שנראה שתלוי שם עוד מהבחירות של 2009 או אף מוקדם יותר ואף אחד לא טרח להסירו, נמשיך בכך שהמושבים עצמם קרועים ודהויים ואלו שעוד לא נקרעו התלכלכו עד לרמה שמגעיל לשבת עליו וכמובן המנהג הישראלי האהוב: להדביק מסטיקים לכל מקום. אני הזדעזעתי מלראות  טור שלם של מסטיקים מודבק בצידי החלון מלמטה וכמעט עד לסוף. חוויה זו הייתה מזעזעת עד כדי כך, שהחלטתי לרדת באחת התחנות הראשונות, להקריב 7 דקות של המתנה ברחוב סואן ולהתיישב באוטובוס נוח. מי נוסע באוטובוס זה? חצי עיר. האוטובוס עובר דרך העיר העתיקה בב"ש, העירייה, המכללה הטכנולוגית, מכללת קיי, תלמידי מקיף א' ומקיף אמי"ת ממלאים אותו מידי יום ויוצרים בו עומס, אפילו דרך בית אבות "בית יונה" הוא עובר אך ל"מטרודן" יש עדיין את החוצפה לשלוח את האוטובוס שאני חושב שאפילו הנהג מתבייש לנהוג בו.

4. "רב-קו" - שומר על הסביבה? - אין ספק שהמדינה והתחבורה במדינה התקדמו מאז המעבר ל"רב-קו" כרטיס שהוא אין סופי, שניתן להטעין בלי סוף ולא להתעסק עם כרטיסיות(על זה כבר דיברתי) אך לגבי השמירה על הסביבה- אני ממש לא בטוח. הבעיה היא בזה שעל מנת להבטיח ש"ניקבת" את הכרטיס ולא נכנסת ללא תשלום דרושה הוכחה, והיא באה בצורת כרטיס מנייר אישור על ניקוב כרטיס או אישור נסיעה מסיבה כזאת או אחרת(כרטיס נוער וכד'). כל אחד שמנקב מקבל פיסת נייר מודפס שעליו בסך הכל רשום ששילמת/אתה בעל אישור/בעל כרטיס חופשי חודשי. אבל כמה נייר הולך! כל בן אדם שנוסע באוטובוס חייב לנקב(חוץ מחייל שמציג תעודת חוגר) ולקבל כרטיס. פעם זה היה כרטיסייה אחת ששירתה אותך ל10 נסיעות ופשוט עושים בה חורים עד שהיא נגמרת. עכשיו זה בכל נסיעה פיסת נייר וכמות העצים שנכרתים רק עולה ועולה.

לסיכום,אוטובוס הוא בהחלט פתרון טוב לכל מי שאין ביכולתו לנסוע במכונית פרטית, אך דרושים עדיין מספר שינויים כדי שהוא יהיה ידידותי לסביבה מבחינת זיהום אוויר ושימוש בנייר.

להערות, תגובות והצעות לפעמים הבאות ניתן להשאיר תגובה פה לפוסט או בקישור בגוגל + שיתפרסם ולמי שיש את האימייל שלי מוזמן לשלוח גם לשם.

עד לפעם הבאה, המשך שבוע נעים,
טוני